מנחת חינוך · סימן קכ״ט, י׳

הרהמ"ח כלל כאן דיני אשם ש"ח ואכתוב דיני' בקיצור. שפחה כנענית שהיתה של שני שותפים ושחרר אותה א' מהשותפים או שהיתה של א' ושחרר חציה עיין ר"מ פ"ז מה' עבדים ה"ז חצי שפחה וחב"ח ואם קדשה ישראל אף דאסורה לו מצד חלק השפחות ומכ"ש בנתקדשה לע"ע דמותרת לו גזירת הכתוב דתפסי בה קדושין ואינה א"א גמורה לחייב מיתה וחטאת הבא עליה אלא הבא עליה בין מזיד בין שוגג א"ח אלא אשם והוא נקרא אשם ש"ח ושפחה פטורה מאשם רק חייבת מלקות והבועל חייב באשם ופטור ממלקות דכן גזירת הכתוב וגם גזירת הכתוב אם השפחה א"ח מלקות אין הבועל חייב באשם כאשר יתבאר בס"ד. וכל העריות שבתורה חייבים על העראה וכאן גזירת הכתוב דא"ח אלא על גמר ביאה וא"ח שלא כדרכה כשאר עריות דכ"ה גזירת הכתוב וא"ח אלא אם היתה בעולה מקודם ונלמד בכריתות מקרא דשפחה נחרפת וכו' לישנא דשני' הוא ופירש"י דנשתנה מברייתו כו' ונראה דאינה נקראת בעולה בנבעלה מקודם שלכ"ד כיון דעל בעילה שלכ"ד חייבים קנס עיין בקדושין ד"י מודה רבי כו' וכ"פ הר"ם ה' נ"ב פ"ב ה"ח וע"פ א"נ דל"ח מבואר דאתמעט בעולה מקנס דאשתני גופא ע"ש. אם כן בבעילה שלכ"ד דמחייב קנס מבואר דל"ה אשתני גופא אם כן פטור כאן אבל אם נבעלה מקודם בהעראה דמשיר בתולים דאינו חייב קנס על הנבעלה כה"ג אם כן ה"ל אשתני גופא וחייב כאן. אך בנבעלה בהעראה בלא השרו בתולים ע' תוס' סנהדרין ע"ג ע"ב מביאים ירושלמי הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולם חייבים קנס אם כן כיון דל"ה בעולה לענין קנס ה"ל לא אשתני ופטור כאן. הכלל דהבעולה מכבר צריך להיות דא"ח קנס אחר בעילה כמו דאתמעט ולא בעולה דאשתני כו' ע"כ חייב כאן אבל בבעילה דחייבים קנס ה"ל לא אשתני וא"ח כאן כנ"ל. ודינים אלו עיין ר"מ פ"ג מהא"ב ופ"ט מה' שגגות וע"ש בה"א והיא שתהי' גדולה כו' ותהיה בעולה כדרכה ובג"ב. ובה"ד כ' כבר כו' שא"ח עד שיבעל כדרכה ויגמור נראה קצת מדבריו בה"א מ"ש ותהיה כו' דקאי על הבעילה הקודמת שתהי' כדרכה ובג"ב כמ"ש. אך באמת שלכ"ד ניחא אבל גמר ביאה היינו ביאת המירוק מנלן אם השיר הבתולים בהכנ"ע ג"כ ה"ל בעולה לענין זה כמו לגבי קנס כנ"ל. וא"ח אלא אם כן היא גדולה היינו נערה בת עונשים אבל אם היא קטנה כגון דאינה בת מלקות וכ"מ דהיא אינה לוקה גם הוא א"ח אשם כ"ה בר"מ מהש"ס. ושמעתי מקשים דבש"ח קטנה א"צ לטעם זה מחמת דאינה ב"ע הא בלאו הכי קטנה שאין לה אב אינה מתקדשת כלל אפילו ב"ח גמורה כידוע דאין לה יד עי' בקדושין ובאה"ע וכאן האב שלה עכו"ם או עבד דאין לו זכיה כלל לקדש בתו הקטנה אם כן בלאו הכי אינה ש"ח כלל דלא תפסו בה קדושין כן שמעתי בימי חורפי מקשים בשם גדול א'. והבאתי כ"פ בח"ז דהפמ"ג בפתיחה לאו"ח צייר יפה דמשכחת לה דישראל בא על ח"ש וחב"ח דהוולד ממנה אם היא נקבה מצד חב"ח מתייחס אחר אביה ומצד ח"ש הוי ח"ש עאה"ע סי' מ"ד וד' אם כן על צד חב"ח יש לה אב ויכול לקבל קדושין ע"כ התורה מיעטה מחמת דאינה ב"ע ונ"מ אם הגדילה אף שלא נתקדשה מחדש רק בהקדושין שקיבל אביה ודאי הווית ש"ח וחייבים עליה וא"צ להאריך כי הבאתיו כ"פ. וא"ח אלא אם כן היתה מזידה ואם היתה שוגגת או אנוסה [פטור]. הכלל אם היא אינה לוקה א"ח אשם וכן ישינה וכדומה.