והנה באוכל חמב"ח ונולד לו הספק ומסופק ג"כ אם עליו עבר יה"כ או שאכל כזית יה"כ בה"ש ונולד לו אח"כ הספק ויש ס"ס דלמא דהיתר אכל או עבר עליו יה"כ דכיפר לו וכן בה"ש דלמא יום הוא וכיפר לו. מכל מקום נראה דחייב א"ת אע"ג דמסופק אם הוא חייב א"ת מכל מקום חייב כיון דהתורה גזרה שחייב על הס' חייב גם על ס"ס כמו ס"ט ברה"י דאפילו בס"ס כל שאתה יכול לרבות ספיקות הרבה טמא עפ"ז דטהרות ור"מ פח"י משאה"ט. והטעם מבואר בתוס' ב"ב כיון דהתורה אסרה הס' מ"ל ס' א' או ספיקות הרבה וסברא זו מבוארת כ"פ בראשונים ומובא כ"פ בח"ז אם כן כאן נמי דהתורה חייבה על ס' חיובה אפילו על ס"ס אם כן נכונים מאוד דהתו"ס שהבאתי לעיל שכתבו דס' אם אכל חלב וגם ס' אם הי' כשיעור שחייב והקשינו הא ס"ס מותר בכה"ת דז"א דכאן כיון דהתורה חייבתו על ס' ל"מ אפילו ס"ס ודלא כהשעה"מ שהבאתי לעיל מחמת אתחזק איסורא. ולענ"ד הדברים ברורים לכ"ע דחייב א"ת בס"ס כיון דהתורה חייבתו על ס' וז"פ. וע"ל במצות יה"כ כתבתי דאם אכל חלב ונסתפק לו אח"כ אם הי' בקטנותו או בגדלות חייב ג"כ דל"מ ס"ס כנל"ב בעזה"י. וגם מבואר בראשונים כמו דס"ס ל"מ במקום דהתורה אסרה כמו כן ל"מ רוב והיא סברת הש"מ ב"מ גבי עשירי ודאי אם כן ה"נ ל"מ רוב לענין א"ת והיאך מ"ל רוב בא"ת תצייר בשכלך ותן לחכם. והקרבן הזה הוא איל בן שני שנים כמ"ש במצוה הקודמת וגם צריך שיהא בשני שקלים כמו אשם מעילות ע"ש ותלמד לכאן. וחייבי א"ת ג"כ אין ממשכנין כי ח"ח ואשמות אין ממשכנין וע' מש"ל בשם תוס' ר"ה דאם לאחר שעבר על ב"ת ממשכנין גם ח"ח ואשמות. ורגלים בלא שנה או שנה בל"ר עוברים ויבואר אי"ה במקומו. אך כאן אם עברו עליו ג"ר כסדרן אין ממשכנין כיון דהי' יה"כ בנתיים אם לא שהי' מבעט וז"פ. והנה כל אישי ישראל חייבים באשם כמ"ש הרהמ"ח מכל מקום יש שא"ח א"ת. ב"ד שהורו ונסתפק להם אין מביאין א"ת וגם כהן משוח אינו מביא א"ת והוא בהוריות ובר"מ כאן פי"ב ופט"ו ועלח"מ פי"ב אבל נשיא מביא כשאר כל ישראל. ואם החטא הי' קודם שנתמנה למשוח ונולד לו הס' לאחר שנתמנה חייב דאזלינן בתר החטא עי' ר"מ כאן פט"ו:
מנחת חינוך · סימן קכ״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
