מנחת חינוך · סימן קכ״ח, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכ"ה דמחייב הרבה חטאות על ודאי כן חייב הרבה אשמות על ס'. כיצד כשם שאם אכל חלב ודם ונותר כו' היינו מהרבה שמות בהעלם א' חייב הרבה חטאות כן אם נסתפק לו אם אכלן או אכל החתיכות היתר שעמהן חייב הרבה א"ת. וכן אם נסתפק לו בחתיכה שיש עלי' הרבה איסורים בגוונא דאחע"א דחייב הרבה חטאות כמש"ל. ה"נ בנסתפק לו אם אכל זו או ח' היתר שעמה חייב כמה אשמות כמספר האיסורים וכן כמו שידיעות ודאי מחלקות לחטאות שאם הי' ידיעה בינתיים חייב עכאו"א אף שהיו מש"א כמו כן ידיעות ס' מחלקות לאשמות כגון שאכל חאמב"ח ונולד לו ס' ואח"כ אכל עוד ונולד לו ספק חייב כמה אשמות דהדין שוה כמו חטאת. אך בחטאת דהחטא ודאי צריך ידיעה ודאית וכאן באשם דהחטא הוא על הס' ידיעת ס' הוי ידיעה וכן אם הי' בהעלם א' אך דנודע וחוזר ונודע מחייב כמה אשמות. הכלל בדינים אלו שוה לחטאת וא"צ לכפול עוד והוא מבואר בר"מ כאן מהש"ס וכמו שיש ידיעה לח"ש בחטאת כן ה"נ באשם. ונ"פ דטעה בד"מ ועשה מצוה דפטור מחטאת ה"נ פטור מאשם כיון דא"ח חטאת על הודאי א"ח א"ת על הספק וכן רשע לא"ד כמו שהדינים בחטאת שהבאתי לעיל ה"נ. וע' תוס' דח"י כ' דאם אינו שב מידיעתו אינו מביא ה"ה לענין רשע הכל כמ"ש גבי חטאת ונשתנה דין קרבן זה מכל הקרבנות דכל הקרבנות אף שעבר עליהם יה"כ חייב להביא אחר יה"כ ואין יה"כ מכפר על חיוב הקרבן אבל אם נתחייב באשם תלוי בין אם נולד לו הס' קודם יה"כ ולא הביא עד שעבר עליו יה"כ או נולד לו הס' לאחר יה"כ על העבירה שעבר קודם יה"כ פטור להביא א"ת אחר יה"כ דיה"כ מכפר כפרתו ודוקא אם אינו מבעט ביה"כ אז יה"כ מכפר אבל אם הי' מבעט ביוה"כ דאינו מאמין דיוה"כ מכפר אינו מכפר וחייב להביא א"ת אחר יה"כ וכ"ז נלמד מקרא בכריתות ומבואר בר"מ כאן פ"ג. ואם אכל ביה"כ עם חשיכה ח"ש מחתיכה ובעיה"כ אכל ח"ש השני מאותה ח' ונסתפק לו אם חלב או שומן והכזית הי' נאכל תכא"פ חייב להביא א"ת אחר יה"כ. ול"א דעל ח"ז הראשון כיפר יה"כ. וגם מבואר בש"ס דיה"כ הוי ידיעת ס' מכל מקום חייב דאין יה"כ מכפר כלל על ח"ש אם כן ל"ה ידיעה כ"ה בש"ס דכריתות דאין יה"כ מכפר על ח"ש אם כן מצטרף וזה מבואר במ"ל כאן. ומבואר דאין חייב על יה"כ א"ת באינו מבעט ומבואר בר"מ כאן ואי"ה לקמן בפ' אמור במצוה שט"ו דיני יה"כ יבואר. וע"ש עוד הרבה חקירות בדיני א"ת ושייכים לכאן ואין לכפול.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.