מנחת חינוך · סימן קכ״ח, ב׳

וע"ש בש"ס די"ח דהשוחט א"ת בחוץ ר"מ סובר חייב א"ת דה"ל ס' דא"ת הוא ס' והוא ס"ל ל"ב אקבע איסורא וחכמים פוטרים דלא אקבע איסורא ובודאי ה' כחכמים דפסקינן דבעינן אקבע איסורא והר"מ אינו מביא כאן ד"ז וער"מ פח"י ממעה"ק ה"י וז"ל שם א"ת וחטאת העוף הבאה על הס' שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור עכ"ל. ויצא לו ד"ז מכאן ועיין כסף משנה שם ובשם הר"י קורקס דאף דכאן אינו מבואר רק א"ת ולא חטאת העוף כיון דטעמא משום דלא אקבע איסורא ה"נ חטאת העוף וא"ת דנקט משום דשכיח ע"ש. והראב"ד בהשגות כ' עליו א"א לא ידעתי מאין הוציא זה. ואני מצאתי בתוספת' דזבחים חטאת העוף הבאה על הס' והקריבה בחוץ חייב א"ת. א"ת שהקריב בחוץ חייב חטאת כו' אף על פי שנראית זרה היא מתוקנת כו'. והכסף משנה תמה על הראב"ד דדברי רבינו הם ש"ס מפורש כאן והתוס' אתיא כר"מ דלא בעינן קביעותא לאיסורא ואנן קי"ל כרבנן עכ"ל. והנה לשיטתו דהתוס' אתיא כר"מ לא כ' טעם התוס' לחלק בין חטאת העוף דחייב א"ת ובין אשם דחייב חטאת דכאן בש"ס נראה דבאשם חייב אשם למאן דלא בעי קביעותא לאיסור. ולדידי ק"ל על הר"מ דפוסק דפטור היינו כחכמים דכאן הא כ' התוס' הא דחכמים פוטרי' לאו היינו חכמים דפליגי על ר"מ לקמן בפ' המביא וס"ל אם נודע הס' קודם שנשחט האשם ירעה כו' דא"כ הקדש גמור הוא וחייבים בחוץ אלא חכמים היינו דס"ל כר"מ דאם נודע לו עד שלא נשחט תצא ותרעה בעדר. אך ר"מ סובר כ"ז שלא נודע לו הוי הקדש והשוחטו בחוץ חייב אשם דל"ב אקבע איסורא וחכמים סוברים דבעינן אקבע איסורא ע"ש בדח"י תוסד"ה וחכמים על כל פנים לחכמים דבפ' המביא דסברי דירעה הוי הקדש גמור וחייב בחוץ. והר"מ פ"ד מפסולי המקודשים הי"ט כ' הביא א"ת ונודע לו כו' ירעה כו' ופוסק כרבנן דפ' המביא אם כן אמאי פוטר הכא בשוחט בחוץ ואם כי גברא אגברא קרמית אפשר דרבינו סובר שלא כדעת התוס' מכל מקום סברת התוס' נכונה מאוד כיון דהוי הקדש אמאי לא יתחייב השוחט בחוץ. והנה אפ"ל דכוונת הראב"ד כ"ה אך מלשונו לא משמע כן. והנה לפי ס' התוס' דלרבנן דסברי אם נודע הספק תרעה הוי הקדש וחייב נלע"ד דחייב חטאת דהוא הקדש ממש אם כן הוי כמו ששוחט שאר קדשים בחוץ וכ"ז בא"ת דמבואר בש"ס דטעמא דרבנן דסברי תרעה מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש לי' ופירש"י דלבו נוקפו שמתירא מספק חטא אבל בחטאת הבא על הס' ונודע הס' שא"ח מודים חכמים לר"מ שם דאינו קדוש כלל ותצא ותרעה בעדר (והוא בדרך השאלה לעוף והיינו דה"ל חולין) אם כן כיון דהוי חולין בנודע אם שחטו בחוץ תלוי בפלוגתא דר"מ וחכמים כאן דלר"מ דסובר ל"ב איקבע חייב א"ת כמו בשוחט א"ת לדעת ר"מ דסובר דאם נודע תצא ותרעה בעדר מכל מקום קודם שנודע חייב א"ת ה"נ אבל חכמים דסברי בעינן אקבע פטור מכלום כיון דלא אקבע כלל. אם כן נראה דהתוס' סברי כר"מ בחדא ופליגי בחדא היינו דהתוס' סברי דל"ב איקבע. ע"כ השוחט חטאת העוף הבא על הס' בחוץ חייב ורק א"ת כיון דבאמת הוא רק ס' ול"ב אקבע חייב באשם כמו שסובר ר"מ בש"ס דידן אבל בזה דתצא ותרעה בא"ת סברי רבנן כר"מ דאם נודע תרעה עד שתסתאב אם כן ה"ל הקדש גמור וחייב חטאת בהשוחט בחוץ ודברי הר"מ בחטאת העוף ניחא דפוסק דפטור דהוא סובר דבעינן אקבע אבל בא"ת דבריו צ"ע. ודעת הראב"ד בא"ת ניחא כיון דלרבנן הוי הקדש חייב חטאת אך בחטאת העוף ד' צ"ע כיון דבעינן אקבע ה"ל להיות פטור. ומה שי"ל עפ"י ס' התוס' בחטאת העוף פטור לגמרי כרבנן דבעינן אקבע ובא"ת חייב חטאת כיון דגמר ומקדיש כמש"ל. והתוס' ס"ל דלא בעינן אקבע אם כן בחטאת העוף חייב אשם ובאשם כיון דהוי הקדש דלבו נוקפו ח"ח בשוחטו בחוץ. ומצאתי בשו"ת ח"צ סקע"ג מביא ד' הראב"ד ודרך בדרך אשר כתבתי ע"ש מ"ש ישוב לד' הראב"ד.