מנחת חינוך · סימן קכ״ז, ז׳

והשגגה של מעילה בודאי צריך שישגוג בלאו ושגגת קרבן ל"ש שגגה כמו בכה"ת ע' שבת פכ"ג ושבועות כ"ו ע"ב ובמש"ל דשבועות ביטוי כיון דחידוש הוא שמחויב קרבן על לאו מודו רבנן דשגגת קרבן נמי שגגה היא כמ"ש הר"מ פ"ג מה' שבועות כאן לאו חידוש דדוקא חטאת הוא חידוש דחייב בכ"מ על ח"כ וכאן חייב על לאו אבל אשמות דאינו בח"כ לאו חידוש הוא אם כן סברת רבנן במק"ע דשגגת קרבן ל"ש שגגה רק אם הוא שוגג בגוף הדבר שסבר שהוא חולין או אפילו יודע שהוא קודש רק שגג בלאו דלא ידע איסור בדבר ה"ל ג"כ שוגג וז"פ. וע' תוס' שבת שם ובשבועות כ' בשם רשב"ם דלרבנן נמי משכחת לה ששגג בלאו וידע שיש איסור בדבר או איסור עשה דבכה"ג הוי שוגג ע"ש אם כן ה"נ במעילה אף על פי שהוא יודע שיש איסור מכל מקום כיון שהי' שוגג על הלאו הוי שגגה וכאן כתיב שגגה כמו בחטאת אם כן ל"ק כ"כ קושית התוס' קדושין סוגיא דשלד"ע דאמרינן שם שליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל הא אשלד"ע ותי' דבמעילה ישלד"ע והקשו בתוס' הא מעילה מיירי בשוגג דבמזיד לא מעל ובשוגג ל"ש דברי הרב כו'. ולפמ"ש ל"ק דבהא דשליח שעשה שליחותו כו' משמע דבכ"ע חייב הבעה"ב אפילו בידע שיש איסור. וע"ז מקשה שפיר הא בידע שיש איסור אשלד"ע ובידע שייך שפיר דברי הרב כו'. ודע דהא דקיימא לן במעילה ישלד"ע היינו בשוגג לענין מעילה אבל במזיד לענין מלקות ה"ל ככה"ת כולה דאשלד"ע דתחטא תחטא מג"ש דתרומה הוא בשוגג וז"פ עיין בגמ'. ואם הי' רשע למעול בהקדש במזיד ושגג אם חייב קרבן דגבי חטאת כ' לעיל דאין מקבלין או מטעם רשע או מטעם דאינו שב מידיעתו עיין ר"מ פ"ג ממהעה"ק ובה' שגגות וכבר הארכתי לעיל. נראה דאשם מקבלין דהפסוקים שנלמד דינים הללו בחולין ובהוריות הוא רק גבי חטאת ע"ש. אם כן שם גזירת הכתוב הוא ולא באשם וכ"נ מד' הר"מ דלא כתב רק בחטאת. ונראה כמו דבחטאת אם טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כמש"ל ומבואר באורך בר"מ פ"ב דשגגות במעילה גם כן א"ח עיין פסחים גבי נחלף שפוד נותר דאיכא מאן דפוטר מחמת טעה בדב"מ ומאן דמחייב מחמת דלא עשה מצוה וכ"פ הר"מ אבל בעשה מצוה כ"ע סוברים דפטור ומסתם פטור נראה דפטור לגמרי אף מאשם מעילות. שו"ר שהדין מפורש בסוכה מ"ב אומר הי' ר"י עולת העוף ואכלה פטור ופרש"י ואכלה דמעל בקדשי שמים פטור מקרבן מעילה דטעה בדבר מצוה. ואף דאנן פסקינן דחייב היינו כיון דלא עשה המצוה אבל היכי דטעה בדב"מ ועשה מצוה פטור מקרבן מעילה ע' בסוגיא דשופר של עולה דמעל הא טעה בדבר מצוה וע"מ ואין כאן מקומו לפלפל. שו"ר בטעם המלך ה' לולב התעורר שם בסוגיא דר"ה: