מנחת חינוך · סימן קכ״ז, ו׳

וצריך להביא קרבן אשם והוא נקרא אשם מעילות והוא איל זכר ודווקא בן שנה ול"א יום נקרא איל ולא פחות עפ"א ממעה"ק וצריך שישוה שני סלעים והוא מעכב אם הוזלו אילים ואינו מוצא בשתי סלעים אין לו תקנה וישהה עד שיוקרו וימצא בשתי סלעים. הי' שוה בשעת הפרשה סלע ובשעת כפרה שתים כשר כי אדם מתכפר בשבח הקדש הי' שוה בשעת הפרשה שתים ובשעת כפרה א' פסול חזר ונעשה בן שתים חזר לכשרותו כ"ז בר"מ פ"ד מפסולי המקודשים והקרן והאשם היינו הקרבן מעכבין הכפרה שאינו נתכפר עד שיביא שניהם אבל החומש אינו מעכב וצריך להחזיר הקרן קודם הקרבת הקרבן ואם קרב הקרבן קודם תשלום הקרן לא יצא כ"ה בש"ס דב"ק ועיין ר"מ ובראב"ד ובכ"מ דגם דעת הר"מ כ"ה. וחייבי אשמות אין ממשכנין עש"ס ור"מ פי"ד ממעה"ק דניחא להו בכפרה ואם ממשכנין על הקרן להתוס' שכתבו בכתובות ל' ד"ה זר דתשלומי קרן וחומש דהקדש לאו משום כפרה הוא והו"ל ממון אם כן ממשכנין אך אפ"ל דעכ"פ לא ישהה דלא יכול להביא הקרבן בלא הקרן אם כן ל"ח דלמא אתי לאפשועי. אך בחומש דאינו מעכב הכפרה אפשר דממשכנין ולפמש"ל בשם הנה"מ דזה דווקא בקדשי בה"ב חייב משום גוזל ההקדש אבל בק"מ דאינו גוזל ההקדש ובפרט נותר שא"ר כלל ומכל מקום מועלין התשלומין הוי כפרה אם כן בכה"ג בודאי אין ממשכנין. וגם גבי כופר מבואר בב"ק מ"א דהסברא דאין ממשכנין כיון דכפרה היא. אך שם כיון דנתנו לחבירו אינו חמור לו וגם כיון דממונו הוא דאזיק ע"ש. אבל כאן דנתנו להקדש וגם עבר עבירה בגופו בודאי לא אתי למפשע ואין ממשכנין כנ"ל ברור. ואם מת המועל אם היורשים צריכים לשלם קרן וחומש באשם ודאי פטורין דאפילו הפריש אשם אם מתו בעליו רועה אך הקרן והחומש תלוי גם כן בקדשי בדק הבית להתוס' דהוי ממון מחוייבים היורשים לשלם כדין כל ממון אם הניח אחריות נכסים אך בקדשי מזבח דליכא משום גזל הקדש רק משום כפרה ואין כפרה למתים א"צ היורשים לשלם עב"ק דק"ד ע"ב גבי חומש דאשם גזילות ויבואר לקמן אי"ה. ואם מעל בשוגג בפמש"פ משלם את הקרן ולא חומש ולא אשם והחומש שמשלם נעשה הקדש ואם מעל בחומש מוסיף חומש הכלל דינו כתחלת הקדש. ואפילו ע"י שליח שעשה שליח להוציא מעות הקדש והשליח עשה שליחותו בה"ב מעל ואפילו באותם שאינם בני שליחות כגון חרש שוטה וקטן ואף דבכה"ת אשלד"ע במעילה גזירת הכתוב הוא דהמשלח חייב ואי אמרי' זה נהנה וזה מתחייב ע' תוס' קדושין מ"א. ול"א במעילה שלד"ע רק אם לא נתערב עמו איסור אחר אבל נתערב עמו איסור אחר אשלד"ע עיין הכל בר"מ כאן. וד"ז ידוע לכל תלמיד ענוב"י ק' ות' ובשער המלך ובנתיבות לשבת ושאר אחרונים. וכל אישי ישראל חייבים בזה הן במזיד והן בשוגג. ועבד אם אין לו מעות ממילא אין משלם קרן אינו מביא אשם רק משכחת לה אם יש לו מעות ע"מ שאין לרבו רשות בו עיו"ד סי' רס"ז בט"ז וש"ך. וחרש שוטה וקטן פטורים כמו בכהת"כ וב"נ אינו בתורת מעילה רק נ"פ אם הוא באופן דבהדיוט הוי גזל מ"ל גזל הדיוט ומ"ל גזל הקדש וחייב ב"נ בתורת גזל וכבר כ' בח"ז דאם נאמר דקק"ל לאח"ש לאו ממון בעלים רק משלחן גבוה קזכו אם כן הבעלים זכו להם מגבוה אבל העכו"ם אם אכל ה"ל גזלן וח"מ כי אינו ממון הבעלים רק מ"ג וה"ל גזל גבוה ול"מ רשות הבעלים דלאו ממון דידי' ע"כ הי' ח"מ העכו"ם דאכל פסחים בירושלים ע"ש וא"צ לכפול. וער"מ פ"ט דשגגות מהש"ס דחומרא יתירה יש במעילה דהאוכל מזבח א' והי' בה ה' תמחויין חייב ה' אשמות אף שבחטאת כ' לעיל דאין תמחויין מחלקין לחטאות ואם אכל חלב כ"פ אפילו בכמה תמחויין א"ח אלא חטאת א' כאן התמחויין מחלקין מחמת חומרות יתירות שיש במעילה דעשה המהנה כנהנה וצירף מעילה לזמן מרובה חייב. ע"כ תמחויין מחלקין והוא מש"ס דכריתות דט"ו. ופשוט דלקולא ל"א תמחויין מחלקין כגון שאכל בה' תמחויין ולא הי' ש"פ בכ"א רק ע"י צירוף מכל מקום חייב בקרבן ול"א דמחלקין ופשוט. והרבה דברים לענין ידיעות אשמות שוה לחטאת וכל אשם יבואר במקומו.