מנחת חינוך · סימן קכ״ז, ד׳

והנה מ"ש הרהמ"ח לשלם כל הנהנה כו' וכלל ג"כ קק"ל כבר כתבתי דקדשים אין בהם מעילה רק באימורים אחר זריקת דמים וגם הרהמ"ח כלל כאן אוכל תרומה בשוגג ובאמת ז"א ענין לכאן דעל תרומה א"ח קרבן וגם א"ח על הנאה רק אוכל ושותה וסך כמבואר במקומו בעזה"י וגם בתרומה אינו בש"פ רק בכזית כמבואר בהלכות תרומות ואי"ה לקמן אך בודאי אשגרת לישנא הוא אבל אינו ענין לקרבן ולמצוה דכאן. והנה בקדשי בה"ב אם מעל בו באופן דחייב קרבן נתחלל ההקדש ויצא לחולין ואח"כ אין מועלין בו עוד כיון דיש לו פדיון נתחלל אבל קדשי מזבח כגון חטאת וכל"ש ומנחות ונסכים שאין להם פדיון לא נתחלל במעילתו כיון שאין לו פדיון ע"כ יש בו מועל אחר מועל וכולם מעלו. וזה מבואר במשנה מעילה י"ט אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכ"ש לבד ובהמה היינו קדשי מזבח וכ"כ הרהמ"ח בהמה וכ"ש אבל בתוספתא מבואר בקע בקרדום ובא אחר ובקע כו' כולם מעלו נתנו לחבירו כו' הראשון מעל ובעולה כולם מעלו מבואר דאף דאינו כ"ש כולם מעלו ע"כ דעת הר"מ דאפילו קדושת דמים כגון קרדום ובהמה טמאה אם נשתמשו הרבה ב"א כולם מעלו רק בנתן א' לחבירו דהוציאו מרשותו נתחלל והראשון לבד מעל אבל בלא הוציאו מרשותו כולם מעלו ובבהמת קדשי מזבח וכ"ש דאין להם פדיון אף בהוציאו מרשותו כולם מעלו עיין ר"מ פ"ו באריכו' וגם התוס' כאן ובקידושין וב"מ האריכו לפלפל בתוספתא הנ"ל ובמ"ל כאן מביא דבריהם ואין להאריך כאן בדבר שהאריכו בספריהם ז"ל והראב"ד דחה התוספתא מהלכה ע"ש ולשון הר"מ אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד היינו בלא נתן לחבירו ע"ש באריכות והרהמ"ח כתב כלשון המשנה דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכ"ש לבד וסתם הדברים נראה דעתו כדעת הראב"ד ואין כאן מקומו. ודוקא אם מעל הראשון בשגגה כיון דמעל וחייב קרבן נפיק לחולין לכל מר כדאית ליה באיזה אופן יצא לחולין אבל אם מעל הראשון בזדון דא"ח קרבן או באיזה ענין דא"ח קרבן לא יצא לחולין ומעל האחר כמבואר בר"מ כאן ובד' הרהמ"ח. וק"ל להר"מ דכתב דאף בקדשי בה"ב א"י לחולין אם הרבה ב"א נהנים בזאח"ז וכולם מועלים רק בנתנו לחבירו הראשון דהוציאו מרשותו מעל ונתחלל ואינו מועל השני עוד אם כן היאך אמרי' בר"ה כ"ח אר"י התוקע בשופר של עולה יצא וכו' והטעם כיון דמעל בה נפקא לחולין היינו ע"י הנאת המצוה מתקיף לה כו' אימתי מעל לבתר דתקע כו' אלא כו' לא יצא ומסקינן דיצא דמצות לאו להנות ניתנו ע"ש על כל פנים היאך מבואר כיון דמעל בהתקיעה יצא לחולין הא לדעת הר"מ אף שנהנה ופגם ל"י לחולין ומועל השני ג"כ ואי דנתן לו א' השופר הרי מעל הראשון בהנתינה והרי הוא חולין קודם התקיעה והמ"ל דע"י הנאת התקיעה יצא לחולין לדעת הר"מ ובשלמא להתוס' שמחלקין בין סבור שהוא שלו לא יצא לחולין וכסבור שהוא של אחרים יצא לחולין והריטב"א מחלק בין דעתו לגזלו או גיזבר עמ"ל באריכות ל"ק היאך סתם דבשופר של עולה מעל ויצא לחולין הא איכא כמה גווני דלא יצא לחולין וה"ל לחלק בין זל"ז בעולה עצמה ז"א קושיא דהא בלאו הכי הי' יכול לחלק בעולה גופא בין מזיד לשוגג כמ"ש התוס' וצ"ל דהכוונה בעולה על כל פנים משכחת לה מעילה ויצא לחולין ובשלמים לא משכחת לה כלל ול"י בכ"ע אבל לדעת הר"מ שאין מחלק בחילוקים הנ"ל רק בנתנו לחבירו במתנה או במכר שהוציאו מרשותו ממש אבל בלאו הכי ל"י לחולין אם כן לא משכחת לה בשופר של עולה ד"ז כלל דיהי' יוצא בה מחמת דיצא לחולין ע"י התקיעה הא לא יצא לחולין כלל ואם בנתן לו חבירו כבר יצא לחולין על ידי הראשון וא"כ מאי אמרינן אימתי מעל כו' והיא קושיא גדולה ול"מ מי שהתעורר בה: