מנחת חינוך · סימן קכ״ז, ג׳

ומועלין בגידולי הקדש כגון שהקדיש שדה וגדלו עשבים בתוכו או הקדיש אילן והוציא פרי מועלין בפירות ובעשבים אבל מה שאינו גידולי הקדש כגון הקדיש בור ונתמלא מים אין מועלין במים ע' בב"ב ע"ט כ' הר"ש והתוס' דל"א דחצר הקדש קונה להקדש דחצר מטעם יד ואין יד להקדש אם כן לדבריהם אפילו איסור דאורייתא ליכא דאינו הקדש כלל מן התורה ובתי"ט במעילה תמה ע"ז הא חצר מטעם שליחות ג"כ ויש שליחות להקדש דהנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו והרמב"ן בב"ב כ' אף אי נימא דיש חצר להקדש מכל מקום כיון דלא נתקדש בקדושת פה רק מאלי' הוא ע"י שנקנה להקדש אין בו מעילה ולדבריו אפשר דיש איסור תורה כמש"ל. ובקצה"ח סי' ר' פלפל בד' הרמב"ן וד' התי"ט וע"ש בנה"מ. ויש דברים שאדם נהנה בהם ולא יפגמו המשתמש בכלי זהב טהור דאין דרכם ליפגם הנהנה בש"פ מעל אפילו לא נפגמו ויש דברים שדרכם ליפגם כגון בגדים וכדומה א"ח אלא אם כן נהנה ובאותו הנאה פגם מן ההקדש ש"פ, והנאה ג"כ ש"פ. נהנה בח"פ ופגם בח"פ לא מעל עד שיהנה ש"פ ופגם מן ההקדש באותו הנאה ש"פ עיין ר"מ פ"ו דינים אלו בפרוטרוט ונהנה לחוד או פגם לחוד א"ח. ונראה ג"כ דעכ"פ איסור תורה איכא הן ליהנות והן ליפגם להזיק הקדש אף שא"ח מעילה ע' פסחים כ"ו תוס' ד"ה שאני כתבו דאם נהנה מן הקדש שלא כדרך הנאתו מכל מקום כיון דילפינן חטא חטא מתרומה דינו כתרומה אף דלא כתיב אכילה בגופו ועיין בשער המלך פרק ה' מיסה"ת פלפל באריכות ובמ"ל שם פלפל בד' הר"מ כאן בדין דצל אילן או שובך ובשער המלך הקשה דהר"מ פוסק כאן דהמקדיש בית בנוי אין מועלין דהוי כמחובר איך מביא אביי בפסחים כ"ו ראיה דלא אפשר וקמכוין שרי מריב"ז דהיה יושב ודורש כ"ה בצלו של היכל הא מבואר בש"ס ור"מ פ"ח כאן דבהמ"ק כשהיו בונין היו בונין בחול ואח"כ היו מחללין עליו מעות הקדש כדי שלא לבא לידי תקלה אם כן המקודש ה"ל בנוי ואח"כ הקדיש וה"ל מקדיש בנוי דאין מועלין ואין איסור הנאה רק מדרבנן ובאה"נ דרבנן שרי כמבואר בש"ס גבי אומנים ע"ש אם כן מאי מייתי אביי ראיה מריב"ז. ולפמ"ש דאפשר במחובר אין בו מעילה אבל איסורא דאורייתא איכא ניחא אך כיון דמדבריו נ"פ דאין בה איסור תורה צל"ע בזה כמ"ש. ואפשר דקושיתו ראיה לדבריו דאיכא איסור תורה וע"ש בה' מעילה מה שתירץ. וקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה דהוי דבר שאין בו ממש רק איסורא דרבנן איכא ע' פסחים כ"ו ודוקא שהי' בהיתר רק הוא נהנה מהם כגון נרות שהדליקו במקדש והוא נהנה אינו מועל ע' בש"ס דאשה היתה בוררת חטים לאור בית השואבה ע' תוס' שבת ר"פ במה מדליקין אבל אם לקח פתילה של הקדש בודאי מועלין כ"כ המ"ל פ"ח מהכה"מ ה"ו וז"פ ובשער המלך כאן כ"כ בשם רשב"א וכ"כ רש"י ותוס'. והמריח בקטורת לאחר שתעלה תמרותו אין מועלין וע"ש בפסחים הטעם דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין ובשעת העלאת התמרה מועלין בו או קודם וכ"ה בר"מ כאן פ"ה והטעם דהוי ממש בסימנים ע"ש ברש"י ד"ה וריח שכ' וז"ל יש בו ממש בסמנים לפיכך חייב והא דקאמר ר"י פטור לאחר שתעלה תמרתו במקדש קאמר דמשום שנעשית מצותו וכו' ובברייתא במריח בו בביתו שנותן ממנה על הגחלים עכ"ל וצ"ע כיון דהתחיל דיש ממש בסמנים אם כן אפילו הריח ריח מקטורת של בהמ"ק קודם שתעלה תמרתו או בשעת העלאת התמרה מועלין בו וכ"נ מדברי הר"מ אבל בנותן מקטורת המקדש בביתו בודאי מעל כמ"ש המ"ל בלוקח פתילות המקדש וצ"ע: