מנחת חינוך · סימן קכ״ז, א׳

לשלם כו'. דיני המצוה הם במס' מעילה ובר"מ הל' מעילה ואכתוב שרשי הדינים בקיצור. אסור להדיוט להנות מקדשי השם בין מקדשי מזבח בין מקדשי בה"ב והנהנה מש"פ מעל ומקדשי המזבח דוקא קדשי קדשים מעל כגון חטאות ואשמות וכדומה אבל קק"ל כגון שלמים וכדומה אין מועלים בהם בחייהם רק אם נשחטו ונזרק הדם כיון דהאימורים הם לאישים ה"ל קדשי קדשים ומועלים באימורים עד שיצאו לבית הדשן ובקדשי קדשים מועלים בחייהם אבל אם נשחט ונזרק הדם אין מועלים בבשר כיון דהותר לכהנים וכל שיש בה היתר לכהנים אין מועלים ועיין ר"מ ותראה הרבה דינים איזה יש היתר וא"צ להאריך בזה. ובאימורים מועלין לעולם עד שיצאו לבית הדשן דלא גרעי מאימורי קק"ל ובקק"ל דאין בהם מעילה בחייהם דוקא מעילה אין בהם אבל איסור תורה יש להנות בהם כ"כ תוס' בנדרים ובתמורה ורש"י פסחים הובאו במ"ל פ"ב. ודם שחיטה בעזרה אפילו בקדשי קדשים אין מועלין דגזירת הכתוב הוא שאין מועלים בדם שחיטה אפילו לפני כפרה דלא נעשית מצותו עדיין עיין במעילה ובחולין סוף כל הבשר אבל המקיז דם לבהמת ק"ק כיון דהוא מחיים וא"ר לזריקה מועלין בדם הזה מן התורה כ"ה בר"מ וברש"י ברכות ל"א ושם בתר"י. והנה הא דאין מועלין בדם שחיטה אפילו קודם זריקה דעת הצל"ח שם בברכות דאתמעט דוקא ממעילה אבל איסור דאורייתא איכא להנות קודם זריקה ואפילו בדם קק"ל איכא איסורא דאורייתא אך אין מעילה אפילו בדם ק"ק ע"ש ולאחר זריקה כיון שנעשית מצותו אין מועלין ואפילו א"ד ליכא ומבואר במשנה דאלו ואלו היינו בין דמים הפנימיים ובין דמים החיצוניים יוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננים וכו' ומועלים בהם. וכתבו התוס' בפסחים וביומא ובכ"מ דמעילה זו לאחר שיצא לנחל קדרון הוא רק מדרבנן ומדברי הר"מ כאן נראה דמועלין מן התורה והראב"ד בהשגות כ' שאינו אלא מדרבנן וע' תוס' יומא נ"ט ע"ב ד"ה הוא שמביאים דעת ר"ח דאחר שיצא לנחל קדרון מועלין בו מן התורה דהב"ד מקדישים אותו וע"ש שדחו דבריו וכפי הנראה דהר"מ ס"ל כן ובזבחים מ"ה מביאים התוס' ג"כ ד' ר"ח ודחו דבריו. ואין מועלין בקדשי מזבח רק בקדשי ישראל אבל קדשי מזבח של עכו"ם אף שנודרים נו"נ היינו עולות כמש"ל מכל מקום אין מועלים בהם מן התורה ואסור להנות בהם מד"ס כ"פ הר"מ כאן ספ"ה ופוסק כר"ש בש"ס דילן וע' כ"מ הטעם דפוסק כר"ש. ומבואר בנדה מ"ו דאפילו למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא לענין נדרים והקדשות וחייבים על הקדשו מכל מקום בשוגג א"ח מעילה דהוא גזירת הכתוב דא"ח על הקדשו קרבן והר"מ פי"א מה' נדרים פוסק דמופלא סל"א דאורייתא ואם הקדיש ובא הגדול ונהנה לוקין אך ד"ז דבשוגג א"ח קרבן מעילה על הקדש של מופלא אינו מביא הר"מ לא בה' נדרים ולא כאן בה' מעילה וצ"ע. וכבר עמד בזה המ"ל בה' מעילה שם. והנה על קדשי בה"ב ג"כ חייבים מעילה ואף קדשי עכו"ם לב"ה יש חיוב מעילה דלא נתמעטו אלא מקדשי מזבח אך על הקדש קטן מופלא א"ח אף בבה"ב ג"כ כמ"ש דנתמעטו לגמרי מקרבן ועיין ר"מ פ"א דערכין בלחם משנה הקשה על הר"מ דפוסק כאן דקדשי בה"ב בעכו"ם מועלין בהם הא דעת הר"מ שם דאין מקבלין מהם לבה"ב ואם אמר לשמים נדרתי נגנז אם כן אין מועלין ע' בש"ס דערכין והיאך פסק כאן דמועלין ע"ש מה שפלפל. ובכלל קדשי בה"ב הם חרמי שמים עיין ר"מ פ"ו דערכין כו' ויש להם פדיון לחרמי שמים כמו קדשי בה"ב ויש עוד חרמי כהנים והם אין להם פדיון אלא נתנים לכהנים וכ"ז שהם בבית הבעלים הרי הם הקדש לכל דבריהם נתנן לכהן הרי הם כחולין כמבואר שם בר"מ וע' רש"י ערכין ותמורה דחרמי כהנים כ"ז שהם בבית הבעלים מועלים ומובא במ"ל פ"ה והר"מ אינו מביא זה בפירוש וסמך אמ"ש פ"ו מהל"ע שם דהם כהקדש לכ"ד ומועלים ג"כ דנכלל בזה ואם חרמים שייך בעכו"ם יבואר במקומו אי"ה.