מנחת חינוך · סימן קכ״ה, ג׳

ונוהגת כו' בזכרי כהונה כו' וכהן לוקה. ואח"ז בלבונה כ' ז"ל כל הענין כמו בשמן. ואיני מבין ול"מ בשום מקום דלאו זה יהי' רק בזכרי כהונה חדא דהא כבר כ' לעיל דיציקות כשרים בזר ואפילו את"ל דפסולים מה ענין זל"ז בודאי מי שנותן השמן פוסל ולוקה ולעיל גבי הלאו דלא יבדיל אף שהעבודה בכהנים מכל מקום כתב דנוהג בכל אדם ומ"ש כאן. ולפ"ד נוהג בכל אישי ישראל ככל הלאוין כנ"פ ועיין ר"מ פי"ט דסנהדרין חשיב הלוקין ואינו מזכיר כהן וז"פ ודברי הרב המחבר צ"ע וגם בפ' נשא גבי מנחת סוטה כתב כן ובאמת לא ידעתי זה וצ"ע. ובלשון המשנה מבואר נתן שמן על שיריה א"ע בל"ת נתן כלי ע"ג כלי לא פסלה נראה דלכתחלה אסור וגם הר"מ כ' לשון דיעבד נראה דלכתחלה אסור ומכל מקום צ"ע מן התורה לא מצינו גזירה בזה. ופשוט מש"ל דנפסלה המנחה היינו זה הסולת שיש עליה השמן או הלבונה אבל אם לוקח זה הסולת מתוך המנחה ונותן סולת אחר להשלים העשרון בודאי כשר דלמה יפסל כל המנחה ובתוס' כ' דאפילו נתן מצ"א שמן ומצ"א לבונה פטור על הלבונה כיון דמנחה פסולה. ולפמ"ש הסולת שאין עליה השמן אינה פסולה אך באמת עתה היא פסולה דנחסר שיעור העשרון אבל בלוקח הקמח ונותן אחר תחתיו להשלים העשרון כשר וז"פ. ועיין ר"מ כאן גבי עשרון שחלקו. ולאו זה הוא ככל הלאוין שבתורה לענין כה"ד. ולכאורה ק"ל דאמרינן בזבחים ס"ה ראב"ש סובר מאי לא יבדיל הנאמר בחטאת העוף א"צ להבדיל וא"ע על הלאו כי אינו לאו אלא שלילה ואמרינן שם אלא מעתה כו' ומסקינן מכדי כתיב והקריבו כו' ש"מ לא יבדיל א"צ להבדיל. וע"ש בתוס' ד"ה אלא מעתה וכו' שכתבו מכל הלאוין שבתורה כגון לא תחסום לא תאכל נבלה לא תלבש שעטנז לא קשיא לי' למאי כתבי' אם לא ללאו אבל הא דמסברא ה"א דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב לא יבדיל א"צ להבדיל וכו' וכן גבי בור נמי מסברא כו' אם כן חזינן דנוכל לדרוש הלאו שהוא שלילה ואינו לאו אם יש סברא ששולל הדבר והי' צריך לכתוב אם כן כאן באלו הלאוין דשמן ולבונה מנ"ל לחז"ל דהם לאוין כיון דר"ש אומר בדין הוא שיהא טעון שמן ולבונה כו' אם כן כיון דכל מנחות טעונין שמן ולבונה התורה כ' כאן לא יתן כו' היינו שא"צ ליתן שמן ולבונה ואפשר מחמת חמלת העני כסברת הרהמ"ח או מטעם אחר. הכלל אם יש איזה סברא למה נכתב כמו כאן דנכתב לשלול שמן ולבונה מנ"ל לחז"ל דהם לאוין וחייבים דלמא הוא שלילה וא"צ ליתן שמן ולבונה. אך באמת ראב"ש סובר כן אבל לרבנן הוא לאו ולא דרשינן שלילה. אך קשה על כל פנים למה לא פליג ראב"ש כאן כמו גבי לא יבדיל. וברמב"ן בס' המצות על הר"מ פלפל הרבה מענין זה דלאו ושלילה אך אינו ת"י כעת ע"כ כתבתי דברים אלו למזכרת.