מנחת חינוך · סימן קכ״ה, ב׳

והנה הבאתי לעיל ד' הר"מ פי"א מפסולי המקודשים שכתב גבלה במים כשרה לא נאמר חריבה אלא משמן ובכ"מ לא הראה מקורו והוא במנחות דנ"ד פלוגתא דרבי אילא סובר דחריבה מכ"ד אף ממים ורבי יצחק סובר דמגבלה במים דחריבה היינו משמן ופוסק הר"מ כר' יצחק. אח"כ מצאתי בבה"ז שכתב זה ע"ש. אך קשה קצת דר"י אומר מגבלה במים כו' נראה דאף לכתחלה ולשון הר"מ גבלה במים כשרה נראה דוקא בדיעבד וצע"ק. ואסור ליתן על המנחה לאחר שנתקדשה בכלי או על הקומץ לבונה ואם נתן עבר בלאו לא יתן כו' ועל השיריים אינו עובר כדלעיל. ודוקא כזית לבונה אפילו על משהו מן המנחה עובר בלאו ופוסל כ"ז שהלבונה עליה אבל אם רוצה מלקט הלבונה וחזרה המנחה להכשירה ואם נתן לבונה שחוקה שא"י ללקט ה"ז פסולה מספק כיון דלא מיבלעי במנחה. אבל לוקין דעבר על הלאו תיכף בנתינה אף שלקט אח"כ. אבל פחות מכזית לבונה א"ע ואינה פסולה. ואפשר אסור ליתן אף בפחות מכזית מטעם ח"ש ואפשר דכאן ובשמן לעיל כיון דלאו איסורי מאכלות אין ח"ש אסור ובודאי מצטרף אם נתן ח"ז וחזר ונתן ח"ז אפילו בזמן מרובה כיון דלאו איסורי מאכלות נינהו מצטרף ביתר מכא"פ. ופשוט דכאן ולעיל אם א' נתן ח"ז והשני נתן ח"ז והשלימו בודאי אף השני פטור דלאו קאי על האיש וצריך שיעור שלם אך בודאי המנחה פסולה די"ל דאף אם נפל כזית לבונה או שמן מעצמו על המנחה מכל מקום פסולה דלא תלוי דוקא אם עבר בלאו רק המנחה פסולה בכ"פ כנ"פ. ואני מסופק אם נתן ח"ז לבונה ואח"ז לקט הח"ז וחזר ונתן עוד ח"ז אם לוקין כיון דגזירת הכתוב דלא יתן כזית לבונה אם כן עבר אף שהח"ז הראשון לא הי' בשעה שנתן השני א"ד דצריך שיהא הכזית בב"א ודוגמא לזה מצינו במאכלות אסורות דאכל ח"ז והקיאו. ובפרי מגדים בפתיחה להל' שבת חקר גבי שבת כה"ג אם לא הי' הח"ש הראשון בעולם כשעשה ח"ש השני ע"ש. ה"נ אני מסופק אפשר דחייב בכ"ע כיון דהי' כזית א"ד כזית בב"א בעינן היינו שיהי' כל הזית מונח וצ"ע. והנה במנחה פסולה אם עובר הדין כמו בשמן להתוס' והר"מ עוברים ולהר"ת א"ע ואם הי' על המנחה שמן ונתן לבונה או הי' בה לבונה ונתן שמן א"ע להר"ת. ונראה דלר"ת אף שמן אחר שמן או לבונה אחר לבונה א"ע ול"ד למחמץ אחר מחמץ ע"ש בתוס' ד"ה יכול. ונ"פ להר"ת אם נתן שמן על המנחה שהי' עליה לבונה דפטור אף שחזר בעצמו וליקט הלבונה מעלי' ל"א כיון דחזרה להכשירה מחמתו יהי' עובר בלאו למפרע ז"א כיון דבשעת נתינה היתה פסולה ולא עבר א"ע עתה ג"כ וז"פ. וא"ד להניח שאור על גבי עיסה לענין חמץ במנחות וא"צ לפרש כי ז"פ. ואם נתן כלי לבונה על גבי המנחה א"ע כמו גבי שמן: