מנחת חינוך · סימן קכ״ה, א׳

שלא ישים הכהן שמן במנחת חוטא כו' ומצוה קכ"ו שלא לתת לבונה במנחה זו כו'. שני המצות אלו נכללו כא' ודינים אלו הם בר"מ פי"ב ממעה"ק ופי"א מה' פסהמ"ק ונבאר כיצד היה מעלה מנחת חוטא בקצרה. ומ"ש הרהמ"ח ב' טעמים שאין טעון שמן ולבונה ט"א שלא יהי' קרבנו מהודר והב' לחמלת העני. ובאמת צ"ע דבפירוש מבואר במנחות כ"ו וסוטה ס"ו רש"א בדין הי' שיהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה כדי שלא יהי' חוטא נשכר אלא כדי שלא יהי' קרבנו מהודר מבואר בפי' דלאו מחמת חמלת העני דאדרבה רק כטעם א' שלא יהי' קרבנו מהודר. והנה החוטא הי' צריך להביא עשרון סולת חטים לא פחות ולא יותר והוא לכל הדינים כמו מנחת הסולת שביארתי לעיל בדיני המנחות וע' לעיל הדינים רק לא הי' בה שמן ולבונה. וע' פי"א מה' פסהמ"ק בר"מ שכ' דאם גבלה במים וקמץ כשרה לא נאמר חריבה אלא משמן וכל הדינים תעיין לעיל במצות מנחות וה"ה כאן והיתה מנחת סולת רק יש עוד דינים לענין שלא לשמה ויבואר לקמן פ' צו. והנה הר"מ כ' פי"ב ממעה"ק דהקמיצה כשרה בכ"מ וא"צ צפון ולא הוציא מנחת חוטא נראה דאף מנחת חוטא אינה טעונה צפון. וע' זבחים ס"ג ע"ב מה חטאת טעונה צפון אף מנחת חוטא טעונה צפון אם כן מבואר דטעונה צפון אך ע' רש"י שם שמחק הגי' וגורס גי' אחרת וכ' ג"כ דאינה טעונה צפון ועיין תוס' ד"ה מה בסוף בשם ר"ב נראה דמספקים בדבר דאפשר מנחת חוטא טעונה קמיצה בצפון ע"ש. אבל דעת הר"מ בודאי כמ"ש שלא הוציא מנחה זו מכלל וסובר דאינה טעונה צפון. ואסור ליתן שמן על מנחה זו הן על המנחת סולת קודם הקמיצה והן על הקומץ לאחר שנקמצה. ופשוט דקודם הקמיצה היינו משנתן המנחה כולו לכ"ש דנתקדש בכלי אבל קודם שניתנה בכ"ש בודאי אינו עובר דעדיין לא נתקדשה קה"ג עיין ר"מ פי"ג ממעה"ק ופ"ו מהא"מ דמנחת חוטא קודם שנתקדשה בכלי הוא רק קדושת דמים ונפדית כשהיא טהורה ע"כ. אך בודאי א"ע רק לאחר שנתקדשה בכ"ש דהיא קה"ג אסור ליתן עליה שמן ואם נתן שמן לוקה וגם נפסלה המנחה ודוקא אם נתן כזית שמן על כזית מנחה. אבל אם נתן שמן על פחות כזית מן המנחה לא פסלה דכתב עליה עד דאיכא שיעורא. ופשוט דג"כ אינו לוקה דא"ע כלל ואפשר איסורא איכא כמו ח"ש. גם נראה דמצטרף אפילו לאחר שעה אם נתן על ח"ז וחזר ונתן על ח"ז עובר דל"ש בכא"פ כיון דלאו איסורי אכילה הם מצטרף אף ביותר כמבואר כ"פ ואם נתן פחות מכזית שמן על כזית מן המנחה הוא ס' פסול דאפשר דשימה כ"ש או דומיא דנתינה דהוא כזית ע"כ פסולה מס' ובודאי אינה לוקה מס' ולאחר שקמצה אם נתן שמן על שיריה א"ע בלאו ואינו פוסל. נתן כלי שיש בו שמן על המנחה אינו לוקה ואינו פוסל וע' לח"מ פי"ב והדין כן. וע' מנחות ס' תוס' ד"ה יכול מבואר דאף אם נפסלה המנחה מחמת איזה דבר מכל מקום אם נתן עליה שמן אח"כ עובר בלאו הזה ואח"כ הביאו ד' ר"ת דא"ע במנחה פסולה ואפילו נתן שמן אחר לבונה או לבונה אחר שמן א"ע דעליה משמע דוקא כשרה ולא פסולה. אבל הר"מ פ' דלוקה על השמן ועל הלבונה במנחה א' מבואר בדבריו דחייב במנחה פסולה גם כן כס' התוס' ולא כר"ת וע' משנה למלך מביא דר"ת אלו.