מנחת חינוך · סימן קכ״ג, ו׳

הג' שחייבים קרבן זה הוא שבועת ביטוי שנשבע שאוכל או לא אוכל ועבר על השבועה בשוגג או לשעבר כגון אכלתי ולא אכלתי ונשבע על שקר והיה שוגג ולשעבר לא משכחת לה שוגג רק ביודע ששבועה זו אסורה ושגג בקרבן אף דלעיל גבי חטאת וטומאת מו"ק שגגת קרבן אינו שגגה כמש"ל. מכל מקום כאן רבנן מודו דהוי שגגה כיון דחידוש הוא דמייתי קרבן על לאו בלא כרת. כ"ה בש"ס דשבועות ובר"מ פ"ג מה' שבועות. ולשיטה זו לא משכחת לה שגגת ביטוי לשעבר רק באופן זה אבל בשגגת לאו ה"ל אנוס ופוסק כר"נ ולא כאביי בשבת ס"ט ע"ב. ואם שגג בלאו רק שסבר שיש איסור עשה נראה ג"כ לר"נ דל"ה שגגה ע' בשבת שם ובשבועות דכ"ו ברש"י ותוס' שם הכלל לדעת הר"מ לא משכחת לה שגגה לשעבר רק בשגגת קרבן ואין כאן מקומו להאריך. ובשבועות דלהבא משכחת לה ג"כ העלם שבועה ע' רש"י ותוס' ור"מ. ומכל מקום שגגת קרבן נמי שגגה היא וחייב בקרבן. וא"ח בקרבן רק בנשבע מפי עצמו אבל לא מפי אחרים רק בענה אמן או ענין אחר שמשמעותו קבלת דברים אפילו מושבע מקטן או מעכו"ם. ודעת הר"מ פ"ב מה' שבועות דא"ח רק אם נשבע בשם או בכינוי כגון רחום ובל"ז א"ח קרבן בשבועת ביטוי ודעת הראב"ד בהשגות דחייב אף בלא שם ובלא כינוי קרבן רק לענין מלקות בעינן שם או כינוי והדברי' ארוכים וקצתן יבוארו במצות לא תשבעו כו' לענין מזיד. וכל אישי ישראל [חייבין בקרבן זה חוץ מחרש שוטה וקטן כמו בכה"ת. ואף כהן משוח ומלך חייבים כשאר הדיוט כ"ה בר"מ פ"ו והראב"ד מודה לזה ובכ"מ הקשה לדעת הראב"ד יפטור הכהן המשוח אף משבועת ביטוי ובלחם משנה יישב זה. וב"ד אינם חייבים פר דאין בשגגתן חטאת ושאר הדינים כמו לעיל ודיני שבועות צריכין חיבור מיוחד ואין כאן מקומו.