ועל איזה דרך חייב בנכנס למקדש כגון האיך הדין בנכנס דרך גגות יבואר אי"ה גבי הלאו דמזיד וכן באיזה ענין חייב בקדשי' יבואר בהלאו. ומשם תלמד כ"ה דח"כ במזיד חייב קרבן עויו"ר בשוגג. וכ"ז לענין מקדש שנכנס בטומאה ואם נטמא בעזרה ויודע שנטמא ושזה מקדש ואח"כ נעלם ממנו הטומאה או המקדש או העלם זה וזה הל"מ דא"ח אלא אם כן שהה כשיעור השתחוואה או השתחוה כלפי פנים היינו כלפי מערב או שבא לו בדרך ארוכה דהיה קצרה ממנו ויצא לו בדרך ארוכה חייב קרבן ואפילו טימא עצמו במזיד ולא שהה כשיעור כדינים הנ"ל אינו מביא קרבן וכן בנטמא בפנים ותלה עצמו באויר העזרה אף על פי ששהה מכל מקום הו"ל אבעיא בש"ס אם הו"ל שהיה כיון דלאו בת השתחואה היא וא"ח מספק ודינים אלו של שהיה והשתחואה יבוארו בהלאו לענין מזיד ותלמד לכאן. ועמש"ל פ"ג פלפל האיך חייב בטימא עצמו במזיד הא אינו שב מידיעתו כקו' התוס' שם בשבועות והבאתי לעיל בדיני החטאת קצת מזה ע"ש. ונ"ל אם היה קטן ונטמא וידע הקודש או המקדש ואח"כ נעלם ממנו בעודו קטן ואח"ז נתגדל ולא ידע ונכנס למקדש או אכל קודש פטור מקרבן דנראה דהידיעה בתחלה שהיה לו בעודו קטן אין זה ידיעה דקטן אין ידיעה שלו כלום למאי דפסקינן דידיעה גמורה בעינן וכן ידיעת חו"ש נראה דג"כ אין ידיעתם כלום וצריך שתהיה הידיעה בגדלות ובעת פקחות כנ"ל. וכל אישי ישראל מביאין קרבן זה חוץ מטומטום ואנדרוגינוס דטומאה שיצא מהם לובן או אודם נתבאר לעיל ויתבאר אי"ה במצות הלאוין שבהם. ודעת הר"מ כאן פ"י דגם מלך אף שבשאר עבירות דינו בשעיר כמש"ל בטומאות מו"ק דינו כהדיוט ומביא כשבה או שעירה אם יש לו ובדלות עופות ובדלי דלות עשירית האיפה הכלל דינו שוה כהדיוט לכ"ד גבי מו"ק וכן כהן משוח דינו כאן כהדיוט שחייב בשגגת מעשה לבד כמו הדיוט עויו"ר ולא בשום ענין. והראב"ד השיג עליו ופוטר כהן משוח מטומאת מו"ק לגמרי לא כהדיוט וגם לא פר כשאר עבירות ועיין כסף משנה ולחם משנה באריכות. וב"ד א"ח בהוראה על טומאת מו"ק ובזה כ"ע מודים ע' כ"ז בש"ס ור"מ ודעת הרהמ"ח כאן כהר"מ. והנה עשיר מביא קרבן עשיר ודל קרבן עני ודל ביותר מביא מנחה ועני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא כ"ה בר"מ כאן פ"י וע' לח"מ והרהמ"ח כ' כאן דאם עני הקריב קרבן עשיר לא יצא ודבריו תמוהים מנ"ל אדרבה במשנה סוף נגעים מפורש דעני יצא בקרבן עשיר. וער"ש דאפילו לכתחלה מביא ותע"ב ועמ"ל בהגהות בסוף הספר תמה על הרהמ"ח. ועל הכפרות שמביא הרהמ"ח מיוה"כ ושעירי הרגלים צריך אריכות גדול. ע"כ ביארנו השנים מהד' שחייבים טומאת מו"ק.
מנחת חינוך · סימן קכ״ג, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
