מנחת חינוך · סימן קכ״ג, ד׳

והנה דעת הר"מ פ"ג מב"מ כמו דטמא ח"כ וקרבן על ב"מ ה"ה טבול יום אך מח"כ ס"ל דא"ח כרת והראב"ד השיג עליו דמח"כ ג"כ ח"כ וקרבן ועיין כסף משנה ובפח"י מפסולי המקודשים לענין אכילת קדשים פוסק הר"מ דט"י שאכל קדשים וכן מח"כ אח"כ. והראב"ד השיג עליו דחייבים כרת ויבואר במקומם בעזה"י. הכלל לדעת הר"מ יש חילוק בט"י בין ב"מ דחייב קרבן ובקדשים א"ח קרבן ובמח"כ בשניהם א"ח קרבן ולדעת ראב"ד בין מקדש ובין קודש שוים דט"י וגם מח"כ חייבים כרת וקרבן. והנה חילוק גדול בין טמא לט"י לענין תרומה וקדשים כידוע וא"צ לפרש לשום תלמיד. ואני מסופק אם נטמא והיה לו ידיעה שנטמא ואח"ז נעלם מאתו טומאה וטבל בלא כוונה כלל דמה"ת הוא טהור גמור לאחר הע"ש דמה"ת א"צ כוונה לטבילה עיין ר"מ פי"ג משאה"ט ולאחר טבילה קודם הע"ש נכנס למקדש או אכל קודש להראב"ד דמחייב קרבן ואח"ז נודע לו שבשעה שהיה ט"י נכנס או אכל אם זה שידע הטומאה קודם שנעשה ט"י ה"ל ידיעה בתחלה למה שעבר בעת שהיה ט"י ואף למ"ש דה"ל ידיעה אפילו היה סבר שנטמא בטומאה אחרת מכל מקום אפשר לחלק דשם היה בטעות ומכל מקום ידע שנטמא. אבל כאן היתה הידיעה באמת דהיה אז טמא אפשר דאינו עולה הידיעה זו לאחר שנעשה ט"י אך נראה כיון דהמחייבים ט"י ס"ל דהוי כטמא והוי משם אחד והוי ידיעה אף שיש חילוק לשאר דינים מכל מקום לענין זה אין חילוק להסוברי' כן הו"ל מש"א והוי ידיעה כיון שידע שנטמא כנ"ל. ואם היה ט"י ונגע בטומאה ג"כ ולא ידע כלל הידיעה שידע שהוא ט"י להסוברים דט"י ח"כ הו"ל ידיעה דהוי ש"א. אבל להר"מ בקדשים ל"ה ידיעה לדעת הר"מ כי א"ח כרת כלל ל"ה ידיעה וז"פ. היה לפניו שני שבילין א' טהור וא' טמא והלך בראשון וחזר והלך בשני ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון ואח"ז נעלם ממנו ונכנס למקדש ואכל קודש ונודע לו חייב קרבן דהיה בודאי טמא אף דהיה לו מקצת ידיעה ה"ל כידיעה כ"ה בר"מ מהש"ס דכריתות ושבועות. הלך באחד מהם ונכנס למקדש והזה ושנה וטבל והלך בשני ונכנס למקדש חייב ג"כ כיון דודאי טמא הי' במקדש או בראשונה או בשני' אף דידיעה בתחלה לא היה אלא ספק ידיעה ס' ידיעה כאן שמה ידיעה כ"ה ג"כ בר"מ מהש"ס הנ"ל ושבילין אלו פי' תוס' שהם רשות הרבים דאי רה"י בחד נמי חייב דס"ט ברה"י חייב דהוי כודאי טמא. ועפי"ב דפרה גבי המזה מחלון של רבים בפי' הר"מ שפי' פירוש אחר וע' פט"ו מהל' פרה. וד"ז דס"ט ברה"י ור"ה צריך אריכות ואין כאן מקומו.