מנחת חינוך · סימן קכ״א, ה׳

ואם אכל כזית ומחצה בהעלם א' ונודע לו על כזית וחזר ואכל ח"ז בהעלם של ח"ז ראשון מכל מקום אינו חייב אלא חטאת א' דאין ח"ז האחרון מצטרף לח"ז הראשון אף על פי שהי' בהעלמו כיון דנודע לו מקצת מהעלמה ראשונה הוי ידיעה לחלק הח"ז כ"ה בר"מ כאן פ"ו ה"י דשבת. עוד מבואר בש"ס שם דידיעת ס' אין מחלקת לחטאת כגון שאכל ח"א מב"ח חלב ושומן בשוגג ואח"כ נודע לו שהי' חלב א' מהחתיכות ולא נודע לו איזה אכל וחזר ואכל ח"א מב"ח וחזר ונודע לו דהחתיכה הראשונה וגם השני' הי' חלב אינו חייב אלא חטאת א' דהודע' ס' שהיו לו בינתיים אין מחלקות וה"ל כאלו אכל בהעלם א'. ופשוט דגם לקולא אינה ידיעה כגון שהיה בראשונה ח"ש ובהשניה ח"ש מצטרף וחייב חטאת אחד דזה אינו ידיעה כיון דאינו ידיעה ודאי. ולפעמים יש שעובר עבירה רק שטעה בדבר מצוה כגון לולב ביוט"ר של חג ושכח והוציא לר"ה קודם שיצא בו דה"ל טעה בדבר מצוה דפטור מחטאת ויש כמה דינים בטעה בדבר מצוה. ואני לרמוז באתי. עיין הדינים בר"מ כאן פ"ב. ונראה מדבריו דוקא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה וגבי תינוקות למול דנראה דאף דלא עשה מצוה פטור וגם אי בעינן זמנו בהול עכ"מ ולחם משנה שהאריך בהרבה קושיות על הר"מ. ואין כאן מקומו בח"ז להאריך. ועיין בטעם המלך ה' שופר כ' הא דטעה בדבר מצוה פטור דוקא מצוה דאורייתא אבל אם טעה בדבר מצוה דרבנן כגון בא' משאר ימי החג שחל להיות בשבת ושכח והוציא הלולב לר"ה חייב דלא מיקרי טעה בדבר מצוה כיון דהוא רק מצוה דרבנן אך באמת בלולב ביום טוב שני בודאי חייב כיון דחז"ל עקרו שלא ליטול לולב בשבת אם כן אין זה טועה בדבר מצוה כי אין מצוה כלל רק משכחת לה באיזה טרדא במצוה דרבנן. ודע לדידן דאין אנו נוטלין לולב גם ביוט"ר של חג שחל להיות בשבת ג"כ אין זה טועה בדבר מצוה רק ר"י במשנה דסוכ' מיירי בזמן המקדש שהיו נוטלין בראשון של חג בשבת ע"ש בסוגיא והר"מ כ' הדין על זמן המקדש וז"פ.