מנחת חינוך · סימן קכ״א, א׳

שיקריב כו'. דינים אלו הם בר"מ ה' שגגות מפ"א עד פ"ח והוא אריכות. אך אנן נבא בקוצר כדרכינו. כל העובר בשגגה על א' ממצות ל"ת שיש בה מעשה שחייבין עליו כרת חייב להביא קרבן חטאת קבוע בין עני ובין עשיר שוים ודוקא ל"ת שיש בה כרת אבל עשה כגון פסח ומילה אף שיב"כ אין בהם חטאת קבוע דהם עשה ואין חייבין אלא בל"ת וכן המגדף אף על פי שהוא בל"ת שיש בה כרת אין בה חטאת כיון דא"ב מעשה וצריכין דוקא מעשה וכן העעכו"ם שלא במעשה כגון שאומר אלי אתה אף שהוא חייב סקילה וכרת במזיד מכל מקום א"ח בשוגג חטאת כיון דאין בו מעשה וער"מ כאן דחושב מ"ג עבירות שחייבים עליהם כרת במזיד וחטאת קבוע בשוגג ובחיבור הזה נתבאר כל עבירה של כרת וחטאת שהרהמ"ח כותב איזה מהם כו"ח ואיזה מהם שאר עונש ואין אני צריך לחשוב כאן עיין ר"מ ותראה. ואינו חייב חטאת על שוגג אלא אם כן שגג מתחלה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או הזיד בתחלה ושגג בסוף א"ח עד שיהי' תחלה וסוף בשגגה כגון המעביר ד"א בר"ה בשבת והעקירה היתה בשוגג וההנחה במזיד או להיפוך פטור עד שיהיה העקירה והנחה בשוגג ול"ד מעביר דבידו לעמוד ולא יניח אלא אפילו זרק מתחלת ד' לסוף ד' והי' שוגג בעקירה ונזכר בשעת הנחה פטור אף שאין בידו להחזירה לאחר שיצאתה מת"י כ"ה בשבת ק"ב דרבא ור"א סוברים כן לא כרב כהנא דסובר דבזריקה חייב אף שנזכר בשעת הנחה כיון דא"א להחזירה והלכה כוותי' דרבים ובתראי נינהו ובפרט ר"כ איתותב שם והכא כ' הר"מ ד"ז דאינו חייב וכתב הדין במוציא לרשות היינו במעביר ובאמת הי' לו להשמיענו אפילו בזורק הדין כן דהוא רבותא יותר ועמד בזה הלחם משנה על כל פנים הדין דין אמת אפילו בזורק א"ח אלא בתחלתו וסופו בשגגה. ואם היה תחלתו וסופו בשגגה ובאמצע נזכר כיון שא"א להחזירה חייב ובמעביר דיש בידו לעמוד אם נזכר באמצע ואח"כ שכח פטור מטעם דיש ידיעה לח"ש והידיעות מחלקין לחטאות שא"ח אלא אם עשה השיעור בהעלם א' חייב אבל היה ידיעה בינתיים א"ח חטאת ויבואר עוד אח"כ בזה אך בזורק כיון דלא הי' יכול להחזירה אין זה ידיעה לח"ש וחייב בנזכר בינתיים כיון דהי' תחלה וסוף בשגגה וזה מבואר בר"מ פ"ו כאן.