והנה קרבנות אלו הן פר חטאת של כל המצות ושעירי חטאת של עכו"ם ופרי העולה אף שכל שבט מביא מכל מקום נקראים קרבנות צבור ולא קרבן השותפים ע' ביומא פ' הוציאו לו. ובר"מ פ"א ממעה"ק ויש כמה דברים שיש חילוק כגון סמיכה דהשותפים סומכים וכאן רק בפר הל"מ דסנהדרין סומכין דגמירי שני סמיכות בצבור כמבואר בפ' שתי מדות ולא על השעירים ולא על פרי העולה דהם באמת ק"צ ומבואר כן להדיא ביומא שם. ועי' בערכין י"א ע"ב דקרבנו' צבור טעוני' שירה ולא ק"י ומבעיא שם אי עולת נדבה של צבור כגון קיץ המזבח הי' טעון שירה ומפשט שם דכתי' לעולותיכם ולשלמיכם מה עולה קה"ק כו' ומה שלמים קבוע להם זמן היינו כבשי עצרת אף עולות דקבוע להם זמן ועולות נדבת הצבור אין קבוע להם זמן ע"כ אין טעונין שירה. והנה לפי המסקנא ל"ד נדבת צבור אלא אף עולות צבור החובה כגון פרי ע"ז ג"כ אין טעונין שירה דאין קבוע להם זמן ע' בתמורה וביומא דאין דוחין שבת מה"ט אם כן בודאי אין טעונין שיר'. ומה דנקט באיבעיא נדבת צבור אפשר דבעל איבעיא סובר דחובת צבור בעיא שירה ומבעיא בנדבת צבור קודם שידע מהברייתא הנ"ל. אבל לאחר שנפשט לו מהברייתא דבעינן קבוע לו זמן אם כן ממילא פרי עולה של עכו"ם ג"כ א"צ שירה דאין קבוע להם זמן. והר"מ פ"ג מהכה"מ ה"ב כ' וז"ל ומתי אומרים שירה על כל עולות הצבו' החובה ועל שלמי עצרת כו' אבל עולות נדב' שמקריבין לקיץ המזבח כו' א"א עליהם שירה עכ"ל. והנה יש מקום לטעות בדבריו דהשמיט דוקא קבוע לו זמן וכתב סתם דכל עולות הצבור החובה טעונין שירה וגם פרי עכו"ם בכלל דהם חובה ובסוף לא הוציא רק קיץ המזבח היינו נדבת צבור ובאמת העיקר תלוי דאפילו בחובת צבור כל שאין קבוע להם זמן אין טעונים שירה. וכל הטעם דנדבת צבור דאין טעונים שירה הוא רק מחמת שאין קבוע להם זמן אם כן כאן פרי עול' ודאי א"צ שירה. וצ"ע על הר"מ שסתם בזה וכת' דעולות הצבור החובה טעונין שירה ופרי ע"ז הם ג"כ בכלל עולות חובת הצבור ובאמת אין טעונים שירה דעיקר תלוי בקביעת הזמן וקרבנות אלו אין קבוע להם זמן. וכן בלשון זה כת' בפ"ו מהתו"מ וצריך עיון גדול. וער"מ פ"ד מהב"מ כתב דכל קרבן הקבוע לו זמן דוחה שבת וטומאה וכתב דכל ק"צ קבוע לו זמן. ותמה שם הכסף משנה דהא לאו כללא הוא דהרי פרי הע"ד ושעירי ע"ז הם ק"צ ואין קבוע להם זמן ע"ש בש"ס ומגיה דצ"ל כל ק"צ הקבוע לו זמן כו' ומגיה אות א' וכאן צריך להגיה הרבה דכל עולות הצבור החובה הקבוע לו זמן אבל עולות קיץ כו' או שאין קבוע כו' אין טעון שירה וד"ז תמוה להגיה דין שלם. וצ"ע מאד על רבינו הר"מ בדבריו דודאי מסוגית הש"ס מבואר דקרבנות אלו אין טעון שירה דתלוי בקביעות זמן ומדבריו נראה להיפך דתלוי בצבור דוקא וצריך עיון גדול. שוב נתיישבתי דל"ק וגם א"צ להגיה בר"מ פ"ד מב"מ כמ"ש הכסף משנה דכבר הבאתי לעיל דפרים ושעירים הנשרפים סובר הר"מ פ"ד ה' שקלים דאין באין מתרומת הלשכה. וע' הוריות ג' ע"ב ח"א דבאי' מתהל"ש וח"א דאין באין מתהל"ש. והר"מ פוסק דאין באין מתהל"ש רק גובין מכל הצבור וסובר הר"מ דאין נקרא ק"צ בהחלט רק אותם הבאים מתהל"ש כמו תו"מ ושאר דברים הבאים מכלל ישראל זה נקרא ק"צ אבל פרים ושעירים דאינם באים מתהל"ש אין נקראים ק"צ. וכל הק"צ חוץ מפרים ושעירים אלו כולם קבוע להם זמן עיין ר"מ פ"א ממעה"ק. ע"כ כתב הר"מ שפיר דק"צ קבוע זמן ול"ק מפרים ושעירים דזה אינו נקרא ק"צ לדידי'. וכ"כ כאן ק"צ טעון שירה היינו כל הקרבנות הבאים מתהל"ש דנקראים ק"צ לדידיה. וממילא שמעינן דפרים אלו אין טעונין שירה דלא הוי ק"צ. אך בנדבת צבור דהם מתהל"ש כ' דאין טעון כמסקנת הש"ס אבל פרים אלו א"צ לפרש דאינם ק"צ וממילא אין טעון שירה. והא דמבואר ביומא ד"נ א"ל ר"י והלא פהע"ד ושעירי עכו"ם דק"צ הם סובר הר"מ דאפשר ר"י סובר כמ"ד מתהל"ש הם באים ע"כ נקראים ק"צ אבל להלכה כמו שפוסק הוא אינו קורא ק"צ רק הבאה מתהל"ש. וכל ק"צ הבאה מתהל"ש קבוע להם זמן. וגם ר"י קורא שם לחגיגה ק"צ והר"מ פ"א ממעה"ק קורא ק"י אם כן אין קשה כלל מדברי ר"י וד' הר"מ נכונים וא"צ להגיה כלל. וכאן הדין כמ"ש בש"ס דאין טעון שירה:
מנחת חינוך · סימן ק״כ, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
