מנחת חינוך · סימן ק״כ, ח׳

הקיצור מדינים הנ"ל אם הורו ב"ד בכל המצות חוץ מע"ז שזדונו כרת ושגגתו חטאת והי' כל התנאים שהבאנו לעיל כל שבט מביא פר לחטאת ולא הב"ד דהלכה כר"י ולא כר"מ. והר"מ כת' ג"כ בלשון שהב"ד חייב ועיין כסף משנה שהכונה דהיינו הקרבן הזה עפ"י הב"ד ע"י הוראתם והוא עצמו מפרש הדינים דהשבטים חייבים והרהמ"ח קיצר וכ' שהסנהדרין מקריבין קיצר בדבר וסמך על היודע וב"ה ביארתי לך שתדע. ואם הורו בע"ז בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מביאין הצבור כל שבט פר לעולה ושעיר לחטאת והשעירים הם שוים בעשייתן עם הפרים של חטאת בשאר עבירות והם נקראים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפי'. וקצת אבאר דיני עשייתן דפר העדש"צ היו מביאין לעזרה והי' צריך סמיכה ואין בכל קרבנות הצבור סמיכה רק בפר הע"ד ובשעיר המשתלח ויבואר שם. ובפר העלם היו סומכין ג' מן הסנהדרין עפ"ג ממעה"ק ועלח"מ טעם לד' הר"מ שפוסק כר"ש דר"י סובר דהסמיכה בחמשה. ואח"כ שוחטן בצפון וקבול דמן בכ"ש בצפון. וכבר כ' קצת דינים בתחלת הסדר גבי עולה ה"נ דהוי קדשי קדשים. והיו מביאין את הדם להיכל והי' מזה ממנו ז' הזאות על הפרוכת ועמ"ל פ"ה ממעה"ק דאף בב"ש היו ההזאות צריכין להיות מכוון נגד מקום בדי הארון שהיה בב"ר ע"ש. וכ' עוד דלא היו צריכים הזאות אלו להיות כסדרן זה למטה מזה כמו הזאות דיה"כ ע"ש שה"ר לדבריו. ואח"ז מזה על קרנות מזבח הפנימי דהיינו מזבח הקטורת ד' מתנות על ד' קרנות. ומהיכן מתחיל ובאיזה מקום עומד בשעת ההזאות יש בזה אריכות ע"ש בכ"מ ולחם משנה ובה' עיה"כ בכ"מ והוא אריכות ובעזה"י שם יתבארו הדינים דכאן בפרוטרוט. ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו בצאתו מן ההיכל. ואח"כ מוציאן חוץ למחנה ושורפין את עורותם ואת פרשם ומקום השריפה וטומאת בגדים וסדר הזיה באצבע ואם הזאה א' מעכב יבואר בפרשת אחרי במצות עיה"כ והאימורים מקטירן ע"ג מזבח החיצון ע"ש. והנה עבודה זו קבלה והזאת הדמים של פר העלם דבר ערש"י קדושין ל"ו ע"ב דעבודה זו אינה כשרה אלא בכה"ג המשוח ולא מרובה בבגדים ומכ"ש כה"ד. וכ"ה דעת ריב"א בתוס' יומא נ"ז וא"כ לא הי' נוהג בב"ש ד"ז דלא הי' משוח מיאשי' ואילך. אבל התוס' שם ובמגלה חלקו ע"ז וכ' דעבודה של פהעדש"צ כשרה אף בכה"ד. ובר"מ פ"ה ממעה"ק נראה ג"כ דאף לכתחלה כשר בכה"ד. ובמ"ל כ' דלכתחלה מצוה בכהן המשוח מסוגיא דקידושין. ותמה על הר"מ שהשמיט זה גבי פהע"ד דעכ"פ מצוה איכא במשוח ובדיעבד בודאי כשר להר"מ אם כן בב"ש שלא הי' כהן משוח הו"ל כדיעבד ומקריבין פהע"ד וכ"כ הרהמ"ח דמצוה זו נוהג בזמן שיש לנו סנהדרין אף בב"ש ג"כ אף דאין כהן משוח. ובמ"ל שם מסתפק בזמן דליכא משוח אי מצוה לכתחלה בכה"ג המרובה או אין מצוה כלל ויכול ג"כ כה"ד להקריב ומסיק דאין מצוה כלל וכה"ג וכה"ד שוין רק אם יש כהן משוח מצוה בו ע"ש. והשעירים הנשרפים לא היו סומכין עליהם ושחיטתן וקבלתן והזאתן בפנים כמו פר העלם לכל דיניו חוץ שאין סומכין עליהם עיין במנחות פ' שתי מדות. ולשריפתן ולהקטרת האימורים וטומאת בגדים שוים לכל הדינים כמו פר העלם דבר ועמ"ל דגם לענין זה שוים לפר דלכתחלה מצוה בכהן משוח.