מנחת חינוך · סימן ק״כ, י׳

אך בר"מ פ"א ממעה"ק ה"ה חושב שם הר"מ ק"צ וחשב גם פרים ושעירים בכלל ע"ש. נראה דגם זה ל"ק דקורא ק"צ בדרך העברה שאינו ק"י והראי' שבה"ז כ' כל קרבנות היחיד חייב באחריות כו' והיינו שאינו עובר זמן ויכול להביא תמיד ע"ש וק"צ א"ח באחריותן היינו שאם עבר זמנו בטל קרבנו ומסיים וק"י הקבוע לו זמן הרי הוא כק"צ שא"ח באחריות דעבר זמנו בטל קרבנו ולא מסיים דק"צ כגון פרים ושעירים דינם כק"י דחייב באחריות דהא אין קבוע להם זמן כידוע ע"כ א"ד שבת וטומא' אע"כ באמת זה א"צ לפרש דלא מיקרי ק"צ בהחלט והוא מבאר הדין דק"י כגון פר של כה"ג מכל מקום דינו כק"צ אבל פרים ושעירים אינם ק"צ בהחלט א"צ לבאר ואע"פ שקורא אותם ק"צ היינו שא"ד לק"י דמ"מ מביאין בשותפות ועיין בהקדמה לסדר קדשים שם כ' דקורא אותם ק"צ דכתיב בתור' קהל ע"ש. אבל באמת ק"צ בהחלט אין נקראים רק הבאים מתהל"ש וכל הבאים מתהל"ש כולם זמנם קבוע כנל"ב ונכון. ובגוף הדין דס"ל להר"מ דפרים ושעירים הללו מגבין להם ואין באים מתרהל"ש. לכאורה צ"ע הא לתרי אב"א בגמ' שם בהוריות סובר ר"י דהיו באים מתרהל"ש ור"ש חולק ור"י ור"ש הלכה כר"י. אך לאב"א בתרא סובר ר"י דאין באים מתהל"ש. וד"ז בשני אב"א היאך נפסוק אינו ברור ע' ת"ח כלל ט"ז. ולמה פוסק הר"מ כאן בפשיטות כאב"א בתרא דר"י ס"ל כן ופ' כר"י ואפשר כיון דסתם משנה פ"ד דשקלים מ"א התרומה מה היו עושין בה לוקחין תו"מ עומר כו' ולא חשיב פהע"ד ושעירים נראה דהמשנה סובר כן דאין באים מתהל"ש וסתם במשנה ומחלוקת בבריית' ה' כסתם משנה ע"כ פוסק הר"מ כן. ומבואר שם במשנה וכל ק"צ וכ' הרע"ב לאתויי קטורת ולא כ' לאתויי פהע"ד ושעירים נראה ג"כ דא"ז קרוי ק"צ מחמת דכל שבט מביא וכ"ה במשנה דתמורה דסובר שם דקרבנות יחיד חייב באחריות כו' וק"צ א"ח באחריות ק"י א"ד את השבת וק"צ ד"ש ור"מ אקשי' לת"ק הלא חביתי כ"ג ופר של יה"כ ואמאי לא אקשי' לי' ג"כ [מפרים ושעירים] וכי לא ידע הא דר"י דפרים ושעירים ק"צ הם ומכל מקום אין דוחין שבת וגם הו"ל לאקשויי על דין הראשון והא ק"צ ומכל מקום חיי' באחריות אע"כ דר"מ סובר דאלו לא הוי ק"צ כמ"ש. אך מר"מ אין ראיה דהוא ס"ל בהוריות דהב"ד מביאין פרים ושעירים ולא הצבור אם כן לדידיה ודאי הוי ק"י ע"כ לא הקשה ליה רק מק"י. אך בלאו הכי הדברים ברורים דהר"מ סובר דלא יקראו ק"צ כיון דאין באין מתרהל"ש וז"ב.