מנחת חינוך · סימן ק״כ, ג׳

והנה לא נתבאר אם הם מחצה ע"מ ומחצה עשו כהוראתן אי דינם כרוב או כמיעוט ע' פסחים פכ"צ רב סבר מע"מ כרוב והר"מ בהק"פ פוסק כותי' אם כן כאן כיון דכ"א הוי כרוב אין מביאין פר דהמחצ' שלא עשו נקראים רוב וגם אין מביאין קרבן יחיד דה"ל כרוב שעשו דאין מביאין ק"י ע"כ אין מביאין כלל ואפשר הוא ספק ובס' יתבאר לקמן דעת הר"מ והראב"ד וצ"ל רוב הקהל חוץ הב"ד דהב"ד אף על פי שעשו ג"כ אין מצטרפין לרוב קהל כ"ה בר"מ ועכ"מ. היו מרובין בשעת העשי' ונתמעטו בשעת הידיעה או מועטין בשעת עשייה ומרובין בשעת הידיע' הכל הולך אחר שעת העשיי'. וא"ח אלא אם כן תלו בב"ד אבל אם ב"ד הורו שחלב הקיבה מותר ונתחלף לו שומן שהי' סובר שהוא שומן והי' חלב דנתכוין לשומן חייב בפ"ע קרבן ואינו מצטרף לרוב שוגגי' כי הוא לא עשה ע"פ הוראה דהי' סבר שהוא שומן ומכ"ש אם כולם עשו מביאין קרבן כ"א בפ"ע והיחיד שעשה אינו משלים לרוב צבור וכן אם אכל מפני שהוא מותר לדעתו או שהיה מבעט בהוראה ערש"י דף ב' ע"ב חייב בפ"ע וכל החייב בפ"ע אינו משלים לרוב צבור. והנה גבי יחיד שעבר עבירה בשוגג אף שהיה מזיד על הלאו כיון דשגג בכרת ה"ז שוגג ומביא חטאת עיין ר"מ פ"ב ומסתפק כאן המ"ל אם הב"ד הורו ושגגו על הכרת ופסקו שאין בזה כרת אבל לאו או איסור יש ועשו רוב הקהל עפ"י אי חייבים פר והם פטורים מק"י או לא. וכתב כיון דמבואר בש"ס ור"מ דעיקר הדינים שתלו בב"ד ע"כ צריך שיאמרו הב"ד מותרים אתם לעשות כמש"ל אם כן כיון דהב"ד לא התירו על כל פנים לא מיקרי תולה בב"ד רק תול' בעצמו וחייב כ"א קרבן בפ"ע ולא פר ע"ש ודבריו נכוני'. ונרא' אף בשהתירו לגמרי ואמרו שאין איסור מן התורה רק מדרבנן על כל פנים כיון דלא הורו לעשות כ"א חייב ולא קרבן צבור כ"נ. וע"ש עוד בפ"ב שכתב דדבר שנתפשטה הוראה בכל ישראל וחכמים ראשונים ואחרוני' הסכימו לזה כגון שיעור כזית אף שיבא ב"ד ויאמרו דמחייב על כזית קטן מכל מקום האוכל פחות מחטאת אף שלא תלה בב"ד דהא ח"ש אסור מכל מקום בכה"ג לא צריכנא לכל התנאים המבוארי' כאן ע"ש.