מנחת חינוך · סימן ק״כ, ב׳

והנה דוקא אם עברו ועשו מה שהתירו רוב ישראל היושבים בא"י דוקא ולא בח"ל דאין מצטרפין רק חשבינן רוב הצבור מא"י אפילו שבט א' והם רוב מא"י או שעשו רובן של שבטים כגון ז' שבטים אף על פי שהיו המיעוט כיון דהם רובן של שבטים הוי ג"כ רוב ומנשה ואפרים אין נחשבין אלא לשבט א' ולוי נחשב לשבט א' וכיון שעשו הרוב חייבים בקרבן זה ואפילו השבטים שלא חטאו חייבים וצריכים להקריב י"ב פרים כמ"ש או בע"ז י"ב פרים וי"ב שעירים אבל אם מיעוט עשו נידונים כיחידים וכ"א מביא קרבן ככל שוגג. והנה בהוריות ג' ילפינן מדכתיב ויעשו כו' קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים כו' ש"מ הני איקרי קהל אבל הני היושבין בח"ל לא אקרי קהל. ונ"פ דבזמן שלמה הי' הגבול מחמת עד נחל מצרים והי' א"י אבל בב"ש שהרב' כרכים שכבשו עולי מצרים לא נתקדשו בקדושת עזרא עש"ס ור"מ פ"א מה' תרומות אם כן בב"ש אינו נחשב א"י רק מה שנתקדש בקדושת עזרא ולא ילפינן מקרא רק דיושבי א"י אקרי קהל ובימי שלמה הי' א"י במקומות אלו אבל בימי ב"ש אינו בכלל א"י רק מה שנתקדש ע"י עזרא והם נחשבים קהל כנ"ל פשוט. והנה מ"ש דבב"ש אינו נחשב א"י רק מה שנתקדש ע"י עזרא יבואר לקמן בעזהשי"ת שיש דיעות דבב"ש לא הי' נוהג ד"ז דפר העדש"צ ע' סוף המצוה. ונראה מהש"ס ולשון הר"מ דדוקא ז' שבטים הוי רוב אבל בפחות מז' שבטים אף על פי שהוא רוב שבטים שבא"י כגון שלא היו בא"י רק ז' שבטים וחטאו ד' שבטים והם רוב שבטי א"י ומיעוט הקהל א"ח פר דרוב שבטים בעינן דוקא רוב של כל (רוב) שבטי ישראל ולא רוב השבטים שבארץ ישראל.