מנחת חינוך · סימן קט״ז, ז׳

אך לשון הש"ס מסייע לרש"י ע"ש וד' הש"ס גופא מסייע לרש"י וגם דהתו"ס ד"ה במקום זריזין צ"ע וגם מה שפירש"י פותתן עד שמחזירן לסולת גם כן צ"ע דאינו כהלכתא דפסקינן פתיתין כזיתים כמש"ל. גם נ"ל דחלות של מאפה דא"צ יציקה ובולל כל הלוג עם הסולת מכל מקום אם יצק אינה פוסלת דאתמעט דא"צ יציקה ואינה מעכב כשאר מנחות דיציקה מעכבת אבל כאן אינו מעכב על כל פנים אינו מזיק ואם רוצה יוצק ג"כ ומכל מקום צ"ע. ואין מביאין מנחות מן הטבל והחדש וכה"כ דאתמעטי ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואם הביא פסולים כ"ה בר"מ פ"ה מהא"מ ה"ט והר"מ כתב הטעם מפני שהוא מהב"ע ופלפלו האחרונים. ואין מביאין מנחה מחדש קודם לשתי הלחם בעצרת ואם הביא כשר ויבואר אי"ה לקמן במצות החדש ושהל"ח ע' בפ' אמור. ואין מביאין מן המדומע ובשמן של מנחות שייך ג"כ טבל ומדומע וערלה וגם אם שייך חדש בפירות לענין הקרבה וגם הטעם דמדומע אסור וגם אם פירות שביעית כשרים עיין מצוה רצ"ט. ועיין מ"ל פ"א מה' מעה"ק מביא בשם הרמב"ן בהשגות לס' המצות בעיקר י"ב שכל העבודות כגון היציקות ובלילות פתיתות ומליקות כו' הכהן העושה כשעושה א' מאלה עושה מצוה ומברך עליה ובמ"ל כתב שגם דעת הר"מ כן ונוסח הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לעשות כך וכך. וד' הרמב"ן צ"ע שכ' הכהן העושה וכתבתי לעיל דיציקות ובלילות כשרים בזר אם כן גם ישראל מברך וגם אינו מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אפילו אם הכהן הוא העושה כיון דאינו תלוי בקדושתו של אהרן דגם זר כשר כנ"פ: