והנודר מנחת מרחשת או מנחת מחבת הדינים שוים מביא עשרון סולת ונותן השמן בכלי קודם ואח"ז נותן הסולת ונותן עליה עוד שמן ובולל הסולת ואח"ז לשה בפושרין ומשמר שלא יחמיץ ואח"ז אופה במחבת או במרחשת כפי נדרו ואופה אותו עשרה חלות ואם ריבה בחלות או מיעט בחלות כשר ואח"ז פותת אותם פתיתים כזתים ואם הגדיל או הקטין הפתיתים גם כן כשרים ואם לא פתת כלל גם כן כשר ע' מנחות י"ח ורש"י פי' דלא פתת אלא כדי קמיצה כשר עכ"ל מבואר מדבריו דפתיתה כדי קמיצה מעכב וכ"כ הרע"ב שם ובתיו"ט כת' דלא ידע מנ"ל זה וגם הר"מ לא כתב זה מבואר דבכ"ע כשר אף דלא פתת כלום ואח"ז נותן לכ"ש ויוצק שאר השמן כי המנחות הללו צריך גם כן הג' מתנות כמו מנחת סולת ונותן עליה לבונה ונותנה לכהן ומגישה למזבח וקומצה הכל כמו לעיל וכן הדברים שכשרים בזר הכל כמו לעיל והחילוק שבין מחבת למרחשת מחבת אין לה שפה והבצק קשה ומרחשת יש לה שפה ומעשיה רכים. וכל הדינים כמש"ל.
מנחת חינוך · סימן קט״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.