מנחת חינוך · סימן קט״ו, ט׳

וצריך לשחוט העולה בשעה שדלתות ההיכל פתוחי' ולא נעולים ולא מגופים היינו סגורים ולא נעולים במנעול. ואם שחט בזמן שהם נעולים במנעול פסול הקרבן. ע' ש"ס זבחים נ"ה וביומא ועירובין דבשלמים שנשחטו קודם פתיחת ההיכל פסולים ול"ד שלמים ה"ה כל הקרבנות ע' עירובין ד"ב בתו' שם דמשנה מפורשת הוא בתמיד לא הי' שוחט את התמיד עד ששומע שנפתח שער הגדול היינו של היכל רק דעת רש"י ז"ל בזבחים דף ס"א דוקא שלמים וע"ש בתוס' שהקשו עליו ומה שפילפלו בזה יעו"ש. והר"מ פ"ה ממעה"ק כ' כלשון הש"ס שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל כו' וע' תיו"ט שם פ"ג דתמיד מ"ז תמה הלא בכל הקרבנו' הדין כן ממשנה הנ"ל. וכן תמה בהגהת הר"מ. ובאמת הר"מ לישנא דש"ס נקט כדרכו ובפ"ו מהתו"מ מביא לשון המשנה דלא היו שוחטין התמיד עד שנפתח דלתות ההיכל ע"ש והדין אמת דבכל הקרבנות הדין כן ודוקא נעולים או מגופים פסול אבל הפרוכת שעל שער ההיכל אינה פוסלת ומבואר בש"ס שם ור"מ כאן וע"ש בש"ס דהוא אבעיא גובהה מאי היינו שמונח תל או עץ כנגד הפתח ומפסיק בין הפתח לשחיטה מהו ולא"פ. וצ"ע על הר"מ שהשמיט אבעיא זו. שו"ר בלחם משנה עמד ע"ז וע' תוס' שם שדעתם אף דאינו מונח נגד כל הפתח דהפתח הוא גבוה יותר ורואה הפתח מכל מקום ה"ל הפסק ומכל מקום מסתפקים בדבר ע"ש ד"ה גובהה מאי. וע"ש עוד אי נימא דקדושת אולם והיכל חד הוא כשר אם האולם פתוח אף דההיכל סגור כיון שרואה האולם ומה דעת הר"מ אי קדושת היכל ואולם חד הוא א"ל יבואר במק"א ואי"ה בדין קדשים קלים יבואר עוד.