מנחת חינוך · סימן קט״ו, ח׳

ואחר שזרק את הדם מפשיטין את העולה ומנתחין אותה לנתחים והפשט וניתוח כשרה בזר וכיצד סדר הניתוח עיין ר"מ פ"ו ממעה"ק והקרביים מדיחין אותם במים דוקא ולא בשום משקה. ועמ"ל שהר"מ השמיט הא דמבואר בזבחים דאף מי כיור פסול להדחת קרביים דכתיב במים ולא מים שיש לו שם לויי היינו מי כיור עש"ס ותוס'. וער"מ איזה דברים צריכין הדחה והדחת קרביים ג"כ כשר בזר כ"ה ברמב"ן עה"ת פ' ויקרא. ומנתח לנתחים ולא נתחים לנתחים והראש אין מפשיטין אותו ע' חולין כ"ז והר"מ אף שאינו מביא זה בפי' מכללא שמיע דכתב הצמר בראשי הכבשים כו' והנה הצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן התיישים והעצמות והגידי' והקרניים והטלפים בזמן שהם מחוברין יעלו ומקטירם ובזמן שנחלץ קודם העלאה לא יעלו ואין מקטירם כלל ונלמד מקרא. ולענין אם עלו אם ירדו יבואר לקמן פ' צו. וכשמנתח האיברים לאחר הניתוח מוליך האברים ומניחן על הכבש והוא עבודה וצריך כהונה. עיין ר"מ פ"ט מהב"מ ופ"א מפסולי המקודשים הכ"ב ואין הזר חייב מיתה על עבודה זו דאינה עבודה תמה ואם נפסלו בזר עמ"ל פ"א שם דדעתו דנפסלו בזר. ומולחן ע"ג כבש ודיני מליחה יבוארו במצות מליחה. ואח"כ מעלה כל האברים על ראש המזבח וזורק אותם על האש שנא' הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. ועמ"ל שכ' שהכהן הי' עומד בראש הכבש וזורקן על האישים כי הי' צריך בשעת זריקת האברים אויר מפסיק ואויר יש בין כבש למזבח. ע"כ הי' עומד בכבש וזרקן ע"ש הפלפול. ואח"ז מסדר אותם על האש ונראה דזר ח"מ על הזריקה ג"כ דהוי עבודה תמה אף על פי שיש אחריה סידור הסידור היא עבודה אחרונה שבסידור המערכה ע' ביומא כ"ד איכא סידור אברים אבל הזריקה ע"ג האישים הוי הקטרה ומכל מקום חייב זר המסדר האיברים ג"כ מ"ד זר המהפך בצינורא ויתבאר עוד מזה לקמן גבי לאו דזר בעזה"י. ואין קפידא בקרבן יחיד כמה כהנים יוליכו את האברים רק בקרבן צבור יש חילוק בין כל מין כמבואר לקמן כ"א במקומו. ובקרבן יחיד אם רצה כהן א' או הרבה כהנים להוליך אין קפידא. והנה אם הי' קרבן יחיד צריך פייס דהי' ניתן לאנשי משמר עמ"ל פ"ד מהתו"מ נסתפק בזה ומביא בשם רש"י ורע"ב דא"צ פייס וע"ש דא"י אם הבעלים יכולים ליתן לאיזה כהן שירצו או כל הקודם זכה וכתב דנ"ל דכל הקודם זכה. ולדידי פשיטא לי דאין ביד הבעלים כח ד"ז. כיון דהנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו דמידי דל"מ למעבד ל"מ כו' אם כן היאך יכולים הבעלים ליתן לאיזה כהן וכ"ה להדיא בב"ק ק"י אפילו כהן שא"ר לעבודה א"י ליתן לאיזה כהן שירצה ועיין ר"מ פ"ד מהכה"מ וער"מ פ"א מביכורי' מבואר להדיא דכל הקרבנות לאנשי משמר חוץ מבכור נראה מדבריו דנותן לכל כהן שירצה וכ"כ להדיא בפ"א מה' בכורות הט"ז וז"ל ויראה לי שהבכור ניתן לכל כהן שירצה ע"ש אבל כל הקרבנות בודאי אין ניתנים אלא לאנשי משמר. וערש"י תמורה ל"ב ע"א ד"ה הקדש פי' שרשאי ליתן לישראל איזה ממון כדי שיתן עולתו לבן בתו כהן ובאמת ד' רש"י תמוהין אצלי מסוגיא דב"ק שהבאתי וע' תוס' שם שהשיגו עליו דז"א רק בבכור. אך קשה שלא תמהו עליו מגמ' הנ"ל. ועת"ח למשניות ספ"ב דיומא מביא דרש"י ותוס' אלו וכ' דאף התוס' מודים דיכול ליתן לאיזה כהן שירצה ע"ש. ולדידי תמוה מסוגיא דב"ק הנ"ל וער"מ פ"ד מכה"מ עכצ"ל דודאי כל הקודם זכה. ועל הקושי' דלמה לא תקנו פייסות דלא ליתי לאנצויי תי' המ"ל דקרבן יחיד לא חביבי כ"כ ולא אתי לאנצויי ולא תקנו פייסות ועמש"ל פ' שופטים וכאן לא באתי רק לעורר. והירך מעלה שלם לראש המזבח ועל המזבח חולצו לגיד הנשה ומשליכו ע"ג תפוח דאסור להקטיר גה"נ ועלח"מ על כל פנים אסור לחלוץ למטה בשעת נתוח את גה"נ משום הקריבהו נא לפחתך וכ"ה בש"ס חולין פגה"נ וכ"ה בר"מ כאן ולשון הרהמ"ח כאן וכשמנתח מסיר גה"נ ובאמת בשעת נתוח אינו מסיר גה"נ רק מעלהו שלם למזבח ושם חולץ משום הקריבהו נא לפחתך. והנה כאן כתבתי קצת דינים הנוהגים בכל הקדשים ובמקום שיש איזה שינוי אכתוב בפי' בעזה"י.