מנחת חינוך · סימן קט״ו, ה׳

וכל הפסולים לעבודה כגון זרים נשים כו' כולם כשרים לשחיטת קדשים דשחיטה לאו עבודה היא וכל הפסולים בשחיטת חולין פשיטא דפסולים לשחיטת קדשים ויש מהכשרים לש"ח ומכל מקום פסולים לשחיטת קדשים כגון המתעסק היינו דאינו מכוין לזביחה אף שהוא מכוין לחתיכת סימנים רק אינו מתכוין לזביחה. או שסובר שהבהמה היא חולין ושחטה פסולה עיין בחולין די"ב וזבחים מ"ז בתוס' שם. וחרש שוטה וקטן אפילו אחרים עע"ג שחיטתן פסולה דגרע מסתמא דהו"ל מתעסק בקדשים ואפילו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ל"מ כגון עולה שהיתה עומדת בדרום ומשכה הקטן והביאה לצפון ושחטה והרי ממעשיו ניכר שמחשבתו לשחיטת קדשים פסולה דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מן התורה ולהקל ל"מ ע"כ פסול הקרבן. ודעת רש"י חולין י"ב דדוקא בכה"ג דהיא רק מחשבה רק דניכר מתוך המעשה אין לו ול"מ אבל אם הי' דיבור עם המעשה כגון דאמר בפי' הריני מביאה לצפון לשחטה לעולה דאינו כשר בדרום מהני וכשר הקרבן ובתוס' חולקים דאמירתו אינו כלום ואפילו באמירה ה"ל כאן רק מחשבתו ניכר מתוך מעשיו ופסול לפי המסקנא. וע' לח"מ מדסתם הר"מ ולא הביא דעם אמירה כשר נראה דס"ל כתוס' דל"מ. ושנים שוחטין זבח א' אפילו לכתחלה ולא ישחוט שני ראשים כא' בקדשים לכתחלה ואם שחט ש"ר כשר. ונראה אם גדול וקטן שחטו זבח א' אם כ"א שחט קצת כגון שחט הגדול קצת מהוושט וגמר הקטן או להיפך בודאי פסול כי צריך כונה בכל השחיטה ולקמן הארכנו אי יש לשחיטה מתחלה וע"ס אי לא מכל מקום כאן נראה דפסול עי' סי' ב'. ואפילו אם אוחזין בסכין הגדול והקטן ושניהם יכולים ג"כ פסול ע"ש בתב"ש דמאי חזית כו'. אך אם הקטן א"י הוא רק מסייע ואין בו ממש ע"ש הדינים נראה דכ"ה כאן. וכן אם שניהם א"י כ"א רק בצירוף נראה דג"כ פסול כמו שם אף על פי דיש לחלק כיון דהפסול הוא רק מחמת חסרון כוונה יועיל כוונת הגדול מכל מקום נראה דפסול ודינים אלו הם בר"מ פ"א מפסה"מ.