ודין סמיכה דמביא הקרבן לעזרה וסומך עליו בעל הקרבן על ראשו של קרבן לא על הצוואר ולא על הצדדין וסומך (עיין בהשמטות) בשתי ידיו בכל כחו ולא יהי' דבר חוצץ בין ידיו ובין הקרבן ואף דסמיכה בכל כחו היא עבודה בקדשים וכתיב לא תעבוד כו' כך היא מצותה ובשעת סמיכה מתודה על העולה עון עשה ולא תעשה שנל"ע. ונ"פ אם אין בידו עון עשה אומר עליו דברי שיר כמ"ש הר"מ בשלמים וע' זבחים ז' שאין אדם מישראל שאינו מחייב עשה אם כן מתודה בסתם על עשה בכ"ע. והכל סומכים ואפילו יורש סומך ושותפים סומכים עלי' בזאח"ז חוץ חרש שוטה וקטן אין סומכים. והנה ח"ש משכחת לה שהתנדבו בקרבן קודם שנעשו ח"ש ואח"ז נעשו ח"ש אין סומכין אבל קטן המ"ל דיביא קרבן דממעט סמיכה. אך למאי דפסקינן מופלא סמוך לאיש מן התורה ניחא וגם אפילו למ"ד מופלא סל"א אינו מן התורה מכל מקום משכחת לה ביורש שירש העולה ואינו סומך עליה אם הוא קטן ואח"כ מצאתי בת"ח על משניות כ"כ במנחות פ' שתי מדות. ואשה פטורה דכתיב בני ישראל ולא בנות ישראל ועבד פטור גם כן וסומא ועכו"ם כ"ה אתמעטי דאין סומכין וכל הנהו דפטורים מסמיכה אסורים לסמוך ועוברים על לאו דעבודה בקדשים ועיין בחגיגה דנשים סומכות רשות היינו באקופי ידיה וע' תוס' ר"ה בסוגי' דאין מעכבין את התינוקות בתוס' שם. והנה סומא סתם נראה דוקא בשתי עיניו אבל בא' מעיניו סומך וע' תוס' מנחות הקשו דהא ילפינן שם דסומא אינו סומך מסמיכת זקני העדה ואיכא דסובר דיליף מעולת ראי' אם כן יהי' ג"כ סומא בא' מעיניו פטור כמו סנהדרין וראי' וגם שאר הפטורין מן הראי' יהיו פטורים מסמיכה כגון חיגר וכדומה ע"ש שהניחו בקושיא ומכל מקום מבואר דדוקא סומא בב"ע וכ"ה לשון הר"מ. וכן א"י לסמוך על ידי שליח אפילו אשתו ועבדו אינם נעשים שלוחים רק בעל הקרבן בעצמו וכ"ז נלמד מקראי שם בש"ס. והנה טומטום ואנדרוגינוס שהם ס' אשה בודאי אין סומכין כי הוא ס"ד דעבודה בקדשים וכ"ה בתוס' חגיגה ד' ע"א ד"ה אלא ע"ש. ולכאורה טוב שלא ידרו וינדבו עולות מחמת ביטול מצות סמיכה ע"ש בתוס' וגם א"ר לבילה מספק ובאמת דלמא הוא זכר וצריך סמיכה אך ע' תוס' שם ע"ב ד"ה כי ותוס' גיטין כ"ח ד"ה והא כתבו באותו שאין לו תקנה יכול להביא בלא סמיכה ע"ש וה"נ ובפרט דא"א דלא עבר בעשה כמבואר בזבחים אם כן מותר להביא קרבן אף לכתחלה אף שמבטל מסמיכה ע"ש ובט"א בחגיגה מפלפל אי ח"ע וחב"ח אי יכול לסמוך על קרבן מצד עבדות שהוא פטור ועביד עבודה בקדשים. ויש לפלפל אם הוא למ"ר דוקא או אף למ"א אך כ' דהעשה דסמיכה שמוטל על צ"ח דוחה הל"ת של עבודה המוטל על צ"ע ול"ש אין עדל"ת שבמקדש וגם דהעשה והל"ת אינם בצד א' דהעשה היא של צד חירות והל"ת עובר מצ"ע מכל מקום דוחה ע"ש אכול דבש. ולפי זה גם באנדרוגינוס להסוברים דהוא חצי זכר וח"נ מכל מקום דוחה העשה וסומך אם כן מ"ש דאנדרוגינוס אינו סומך היינו להסוברים דהוא ספק ומספיקא ודאי אינו סומך.
מנחת חינוך · סימן קט״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
