מנחת חינוך · סימן קי״ד, ג׳

בשם הרב המאוה"ג מו"ה שמעון נ"י בהגאון החסיד המחבר נ"י. כעת הגאון הצדיק אבד"ק טרניפאל. אמר שמעון בן לאאמו"ר הגאון מו"ה יוסף נ"י בעהמ"ח ספר הלז אכתוב כאן מה שהעלתי במצודת שכלי הדל ואמרתי אספחהו אל ספרן של צדיקים. הגם כי כבר הזהירנו המלך החכם במקום גדולים וגו' עכ"ז יען כי כל דברי בנוים על דברי מר אבא רבן שכבה"ג נ"י וגם כי כבר הרציתי דברי לפניו והוטבו בעיניו ובפרט שבכלל דבריו דברי אי לזאת הרהבתי בנפשי עוז לבא עם הספר ולכתוב מה שנתחדש לי ומה שפלפלתי בדבריו הקדושים. הנה בקידושין ד' כ"ט מביא הש"ס ברייתא האב חייב למול את בנו וכו' וקאמר הש"ס למולו מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו והיכי דלא מהלי' אבוהו כו' ואיהי מנלן דלא מחייבא דכתיב כאשר צוה אותו ולא אותה ופירש"י אברהם ולא שרה. והנה התוס' שם ד"ה אותו ולא אותה הקשו למה לי קרא תיפוק לי' דמ"ע שהז"ג נשים פטורות שנימול בשמיני ללידתו. ותירצו דכיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו ז"ג היא והקשו אכתי מ"ע שהז"ג היא דאין מלין אלא ביום. ותי' דאתיא כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה. והנה הגם כי עפר אני תחת כפות רגלי בעלי התוס' עכ"ז תורה הוא וללמוד אני צריך כי תי' התוס' אינו מעלה ארוכה לקושייתם לומר דסתמא דהש"ס אתי' כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה הא אנן קי"ל כמ"ד אין נוהגת אלא ביום אי לזאת לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים. ועיין בריטב"א מה שתי' על קושית התוס'. והנראה לזה. דהנה ידוע הפלוגתא שבין רש"י והר"מ ז"ל דדעת הרמב"ם בפ"י מהלכו' מלכים דבני קטורה חייבים במילה אכן רש"י ז"ל בסנהדרין פליג ע"ז דאין חייבים במילה רק אותם הששה בני קטורה בעצמם אבל לא זרעם. וראיתי להגאון בעל שאגת אריה שדוחה דברי הר"מ ז"ל ומקיים דברי רש"י ע"ש בס' מ"ט ולי הצעיר נ"ל דיש להר"מ ז"ל ראיה מהגמרא. דהנה ראיתי בדברי אבא מורי בחיבור זה שם וז"ל נ"ל פשוט דכי היכי דהאב חייב למול את בנו והב"ד ג"כ חייבים דהני דינים שייכי נמי אצל ב"נ עיין בדבריו הקדושים ולשונו לשון הזהב. והנה אמרתי בזה דבר חדש דידוע דאצל ב"נ לא אמרינן אחרי רבים להטות ע' בפרמ"ג ליו"ד בפתיחה לתערובות ע"ש. כמו כן נ"ל דאצל בני נח לא אמרינן דמ"ע שה"ג נשים פטורות רק דלא משכחת לה ודעת רש"י כמו שיתבאר בסמוך בעזה"י כי התורה לישראל נאמרה כסברת הפרמ"ג הנ"ל ולכן נ"ל דמסוגיא זו יצא לו להר"מ ז"ל דבני קטורה וזרעם עד סוף כל הדורות נצטוו במילה. דהי' קשה לו להר"מ קושית התוס' למה לי קרא אותו כו' תיפוק ליה דהוי מעשז"ג ולא ניחא ליה בתי' התוס' דאתי' כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה ולומר דסתמא דהש"ס אתיא דלא כהלכתא וכמ"ש לעיל לכן יצא לו מסוגיא הלז דבני קטורה חייבים במילה והש"ס מיירי בבני קטורה ומעתה ניחא קושית התוס' הנ"ל דהא דהביא הש"ס דנשים פטורות מאותו דודאי על נשי דידן לא איצטריך קרא דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכקושית התוס' רק דזה ניחא אצל ישראל שנשים שלהם פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא אבל מנ"ל דבני קטורה נשיהן פטורות ואי אפשר לומר מטעם מצות עשה שהזמן גרמא כמו שהקדמנו בתחלת דברינו דהתורה לישראל נאמרה. ומצד הסברא הייתי אומר דבאמת בב"ק גם כן הנשים חייבות אלא פטורות ממעוטא דקרא דאותו כו' אבל לא מטעם מצות עשה שהזמן גרמא כללו של דבר לדעתי בב"ק האב חייב למולו וכמ"ש בשם מר אבא הגאון נ"י ונשים פטורות ממעוטא דאותו וכו' ונשי דידן באמת לא צריך קרא דפטורים מטעם מצות עשה שהזמן גרמא וכמ"ש התוס' בקושיית' ודוק כי נכון הוא: