מנחת חינוך · סימן קי״ד, א׳

שלא יעשה הדיין כו'. עיין ר"מ פכ"ד מה' שבת והנה הרהמ"ח לא נקט אלא מי שמחויב מיתה לא יהרגו אותו הב"ד אבל שאר עונשין אינו מבואר ובסנהדרין ל"ה וביבמות שיטה דעליה מבואר כן והר"מ שם כ' אין עונשין בשבת כו' כיצד הרי שנתחייב בב"ד מלקות או מיתה כו' אין מלקין אותו ואין ממיתין שנאמר לא תבערו כו' מבואר דגם מלקות בכלל לאו זה ובמג"א סי' של"ט עמד על הר"מ דבשבת ובסנהדרין משמע דוקא מיתה שיש בה חילול שבת אבל בדבר שאין בו חילול שבת א"ע בלאו הזה וכתב דאפשר דהר"מ מיירי במלקות שעושים חבורה שיש בה ג"כ חילול שבת ע"ש והנה העובר ע"ז והמית בשבת מחויב מיתה נסקל במזיד ובשוגג חטאת ככל מלאכה בשבת וע' תוס' סנהדרין דהוי מתקן כיון שיש לו כפרה בזה ע"ש. והנה אין לפלפל כאן בדין אהדרי' לאיסורא קמא כי נראה מהש"ס דהיא רק ג"מ דהי' איזה הוה אמינא מחמת הקל וחומר דידחה שבת וכתבה התורה דהיא מלאכה ואינה דוחה שבת עיין שם ביבמות ובסנהדרין והיא בכלל כל המלאכות אך צריך עיון למה ימנה ללאו בפני עצמו דהוא רק גלוי מלתא דזה לא הותרה בשבת אם כן הוא בכלל לא תעשה כל מלאכה ולמה נמנה הלאו בפני עצמו וגם אי הוי לאו בפני עצמו היה רק בשבת ולא ביום טוב דביום השבת כתיב. ועיין בסנהדרין דגם יום טוב אין רציחה דוחה ובתוספות פסחים ד"ה אי הבערה בלאו א"נ ביום טוב דיום השבת כתיב אם כן עכצ"ל מחמת ההוה אמינא דידחה גילתה התורה דאינה דוחה והוי בכלל מלאכה בשבת אם כן צל"ע למה נמנה למצוה בפני עצמו. ובמגן אברהם שם כתב דאפשר דמריבוי דקרא נשמע דאין דנין כלל אם כן במקום דליכא חילול שבת אפשר דלוקין מלאו זה. אך אפשר דהוי לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין וצריך אריכות ומובא כ"פ בח"ז.