מנחת חינוך · סימן קי״ג, ב׳

והחיוב היא דוקא דרך בישול. וצלי או טיגון ע' באחרונים. והמעושן ובחמי טברי' כו' עיין ר"מ בקצת הוא אינו דרך בישול ובקצת אבעיא בירושלמי ע' לעיל מצות בישול ושיעור בישול לא נתבאר ובש"ס פרק כ"ה באיזה בישול כו' כל שאחרים כו' ופירש"י דהיינו נתבשל כל צרכו ובפר"ח דעתו כמאב"ד ועפמ"ג. ודוקא בשר בהמה טהורה עם חלב בהמה טהורה אבל חלב טמא או חי' או בחלב חי' או עוף או חלב מתה או דם בחלב על הכל פטורים מן התורה ואין מוזהרים כלל מן התורה על אכילתו. והמבשל בשר נבלה או חלב בחלב דעת הר"מ כאן דלוקין על בישולו ואין לוקין על האכילה דאין איסור חל ע"א דליכא כולל ומוסיף ובמשנה למלך פ"ה מהיסה"ת פלפל למה אינו חל בשר בחלב הא ה"ל איסור מוסיף לשיטת הסוברים דהנאה ה"ל מוסיף והוכיח כהר"מ דאין מלקות בהנאת בב"ח ובכו"פ מביא בשם הרשב"א דבאמת חל מה"ט וע"ש מה שפי' לפה"מ להר"מ בכריתות. ועיין בס' פר"ת דעתו דהר"מ מודה דלוקין על הנאת בב"ח. עיין שם בספריהם ואין כאן מקומו להאריך. וחלב שליל אם ה"ל כחלב מתה עמש"ל דעת השעה"מ דה"ל חלב מתה ובנו"ב ת' כתב דלא הוי חלב מתה וחייב מה"ת. והמבשל עצמות וגידין וקרניים וטלפים א"ח על אכילתן מה"ת. ומ"ש הרב המחבר דחלב הנמצא בקיבה יש מתירין דה"ל כחלב מתה הוא תמוה דמפורש להדיא בסוגיא דכחל דכחל ה"ל ח"מ ולא קיבה דזה כנוס במעי' כו' רק הטעם השני אמת ודין צלול או קרוש עיין בדבריהם. גם מ"ש הרב המחבר דאפרו אסור כדין הנקברים עכו"פ מפלפל בדין דנסחט החלב לגמרי אם אסור מן התורה ומ"ש הרהמ"ח דאם נתנו או מכרו אין לוקין לפי שאפשר להנאה בלי מעשה. היינו אפילו עשה מעשה במכירתו. כיון דאפשר בלא מעשה והולך לשיטתו בכלל הזה. ומ"ש ואפילו הסך ממנו אין לוקין נראה דסובר כהרמב"ן דלוקין על הנאה ואפשר ג"כ דס"ל כהפ"ת שהבאנו לעיל דגם הר"מ סובר כן. ועיין באחרוני' אי עוברים גם מלאו דל"ת כל תועבה כל שתעבתי כו'. ונוהג בכל אישי ישראל חוץ מחש"ו. והוא ככל הלאוין שבתורה לענין תשובה ופ"נ ושאר דברים. ומ"ש הרב המחבר אפילו סך ממנו הוא לשיטתו דכל שאפשר בלא מעשה אין לוקין אפילו עשה מעשה אם כן כיון דסיכה היא הנאה והנאה משכחת לה בלי מעשה ג"כ לא ילקה כלל אם כן היאך כ' דאפשר לדון שילקה וזה סיוע לס' שעה"מ שהבאתי לעיל כ"פ דדוקא אם הנאה יכול להיות בל"מ ומכל מקום עושה מעשה לא תוסיף המעשה שום דבר כי הי' יכול לעבור בלי מעשה אבל אם הדבר שעושה א"י להיות בל"מ אף שיכול לעבור הלאו בל"מ מכל מקום בד"ז שעובר עתה לא יוכל להיות בלי מעשה כגון סיכה וכדומה לוקין שפיר אם עשה מעשה ע"ש החו"מ: