מנחת חינוך · סימן קי״ג, א׳

שלא לאכול כו'. הדינים הם בר"מ פ"ט מהמ"א. ואכתוב בקיצור השייך לד' הרהמ"ח כי הדינים ארוכי' וידועים. בב"ח שנתבשל אפילו ח"ז בשר וח"ז חלב ואכל כזית משניהם לוקין וה"ה אם בישל בב"ח כזית בשר בתוך חלב הרבה הכלל כל שיש בנ"ט ואכל כזית לוקין וח"ש אסור מן התורה והצירוף הוא ככל איסורין שבתורה בכא"פ ובין השינים אין מצטרף ובין החניכים מצטרף. וכן אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל אותו ח"ז עצמו הכלל דינו ככל איסורין שבתורה לכל הענינים המבוארים בר"מ פי"ד מהמ"א. אך לענין אכל שלא כדרך אכילה פטור בכל האיסורים ובב"ח חייב ודוקא אם לאחר שנעשה בב"ח נפגם או שעירב דבר מר חייב אבל בשר שנפגם או חלב ובישלו אינו נאסר כלל דאינו נאסר רק בנו"ט לשבח ואין חל שם בב"ח כלל עכו"פ סי' פ"ז. ואסור ג"כ בהנאה מה"ת. ודעת הר"מ נראה דאין לוקין על הנאה. ובמ"ל היסה"ת מביא שיטות דלוקין על הנאת בשר בחלב ופלפל בדעת הר"מ וכ' דאף להסוברים דלוקין על הנאת בשר בחלב מכל מקום אם אכל אינו לוקה שנים משום אכילה ומשום הנאה רק לוקין אחת ע"ש הטעם. והנה שיעור אכילה כזית וכן בישול ער"מ. ושיעור הנאה אי צריך דוקא כזית נראה מד' האחרונים דצריך דוקא כזית וע' צל"ח פסחים סוגיא דחזקי' ור"א. ובל"ז אין לוקין להסוברי' דלוקין על הנאה דאי אמרת הנאה בכ"ש אם כן ילקה על אכילה גם כן בכ"ש דעל כל פנים הנאה היא דאכילה לכ"ע הנאה היא ע"ש. ובהנאה אי מצטרף הנאה לכא"פ או אפשר אפילו יותר מא"פ כמו מעילה דצירוף מעילה היא אפילו לזמן מרובה ושיעור כא"פ היא רק באכילה ג"כ מוכח דדוקא בכא"פ ולא יותר דאל"ה הי' חייב גם כן באכילתה אפילו יותר מכא"פ מחמת דעכ"פ הנאה איכא ולא מצינו זה בבשר בחלב דיהי' חילוק בינו לשאר איסורים בזה. אך אפ"ל כיון דלא גמירי כא"פ רק במידי דאכילה אם כן בכל מידי דלאו אכילה צ"ל דוקא בב"א ול"מ צירוף אפילו בפחות מכא"פ ול"ד למעילה דיש שם ריבוי תמעול מעל עיין פ"ה דמעילה וכ"נ מד' הפמ"ג בפתיחה לבשר בחלב וחקר שם לפ"ז כיון דלא חזי לאצטרופי יהי' ח"ש מותר אך אפשר דפירוש חל"א דהיינו דהי' ראוי להיות בבת אחת ע"ש.