מנחת חינוך · סימן י״א, ט׳

ואם א' גזל חמץ מישראל חבירו ודאי עובר כי הוא חייב באחריות ואם גזל חמץ קודם פסח והי' פחות מש"פ ופמש"פ לא ניתן להשבון עיין ר"מ ה' גזילה פ"א. ובמחנה אפרים ה' גזילה חקר אם הטעם דפמש"פ אינו בהשבה דמחל לי' ישראל ע' בסנהדרין אם כן היכא דלא מחל לי' מחויב להשיב או פמש"פ לאו ממון הוא אפילו בלא מחילה ומביא בשם הראשונים דהטעם משום מחילה וכ"ז שלא מחלו כגון שלא ידעו הבעלים הגזילה ברשות בעלים עומדת ע"ש והובא לקמן בחיבורינו אם כן אי מטעם מחילה ודאי הוי שלו כי מחל לו ואף אם לא מחל לו מכל מקום הרי נתחייב באחריות אם כן בודאי עובר ואם נאמר דלא הוי ממון אם כן אפשר דמ"מ לא הוי שלו ג"כ מכל מקום אף אם יאבד מחויב לשלם רק דאין נזקקין לו אם כן עובר ויש לפלפל בזה ואין כאן מקומו. ואם גזל אצל עכו"ם דג"כ לא ניתן להשבון ע' באחרונים ובאה"ע סי' כ"ח בהגהות רמ"א ובאחרונים אם כן הוי ממון שלו אך לדעת ס' יראים במג"א סי' תרל"ז אף למאן דסובר דגזל עכו"ם שרי מכל מקום לא מיקרי לכם לגבי לולב וסוכה ע"ש אם כן א"ע על ב"י דלא הוי לכם וגם אפילו פחות מש"פ לגבי עכו"ם דלא ניתן למחילה ע' בסנהדרין אם כן אפשר דא"ע דלא מיקרי לך ואפשר מכל מקום על כל פנים הוי מצוי בידו כמו דמבואר כאן בש"ס כ"ז צ"ע רב ואין כאן מקומו להאריך. ואם גזל ישראל מישראל חמץ בפסח להריטב"א דס"ל אה"נ יש לו בעלים אם כן ודאי ל"ה שלו דהוי גזל כי דעת הבעלים מעכב [רק בזוכה מן ההפקר הוי שלו דאה"נ יש לו זכיה כמו בע"ז ומובא לעיל בשם הר"ן] אם כן כיון דל"ה שלו בודאי אינו עובר ואי משום אחריות דגזלן חייב באחריות ז"א דאחריות ל"ש כי כל ישראל מצווים לבערו עי' בב"ק ודאי אם גזל א' מחבירו אה"נ אין לו שום דין ממון עליו ומכל מקום לא הוי שלו כיון דאה"נ יש לו בעלים לשיטת הריטב"א אם כן בודאי א"ע הגזלן דלא מיקרי לך ודו"ק: