ונוהגת וכו'. כבר הארכתי לעיל בלאו שאב"מ אם נשים חייבות אך כאן לאו שיש בה מעשה ע' בהרהמ"ח בסמוך והנה כל החייבים במצות חייבים בלאו זה ועבדים ג"כ כיון דנשים חייבות אך כבר כתבתי לעיל גבי מצה לכאורה כל היכי דלכם בעינן לא שייך גבי עבד אם כן ה"נ דכל מה שקנה עבד קנה וכו' אם כן לא משכחת לה שיהא לו חמץ ואפילו בנותן לו לדבר מיוחד כמבואר בסי' רס"ז ביו"ד ואפשר כיון דל"ה שלו אלא לאותו דבר לא מיקרי שלו אך כאן אפ"ל דעכ"פ הוי מצוי בידו אם כן עובר מטעם הזה אם נותן לו לדבר מיוחד ועדיף מקע"א אף דל"ה שלו מכל מקום מחמת דהוי מצוי בידו עובר מכ"ש דנותן לו לדבר מיוחד הוי מצוי בידו אף דכ"ז דאינו עושה הדבר הזה ל"ה שלו כמו מה שאתה נותן לפיך דל"ה שלו רק אם נותן בפיו ע' ביו"ד אם כן כ"ז שאינו נותן לפיו ומונח ברשותו ל"ה שלו מכל מקום כיון שיש לו רשות לאכול או להשתמש בו דבר שנותן לו ע"מ כן הוי מצוי בידו. אך לכאורה אינו מונח בביתו כלל כיון דאין לו רשות כלל ול"ש דחבירו השאיל לו מקום דגם דבר השאול הוי לבעלים אך אם שאל לו לדבר הזה וכ"ז צ"ע היטב.
מנחת חינוך · סימן י״א, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.