מנחת חינוך · סימן י״א, ח׳

ודין תערובות וכו'. דעת הר"מ פ"ד מהחו"מ דעל תערובות כשם שנתרבה לאכילה כן אתרבי לענין ב"י וב"י וכ"ד רש"י דפירש במשנה אלו עוברין בב"י אבל דעת ר"ת שם נהי דאתרבי לענין אכילה אבל בב"י א"ע דלא אתרבי לענין ב"י וכן חמץ נוקשה להסוברים דאסור מן התורה תליא ג"כ בשיטות אלו לענין ב"י ואפילו למאן דסובר נוקשה דרבנן מכל מקום יש נוקשה דאורייתא ג"כ כמו מ"פ עם מים דאין חייבים כרת ואסור מן התורה כמש"ל לענין ב"י תלי בשיטות אלו ועיין בהה"מ מביא בשם הרמ"ך דאפילו אין בו כזית בכא"פ מכל מקום מצורף הוא לענין ב"י ועפמ"ג תמ"ב הקשה כיון דלהר"מ ביותר מכא"פ אין איסור תורה באכילתו כמבואר בפט"ו מהמ"א אם כן אמאי עוברין יבש ביבש וצ"ל דלענין משא לא בטל ע"ש באריכות דמביא בשם הר"מ דמה"ת אינו בטל במשא אם כן עוברי' בב"י. ואם נתערב חמץ במצה מב"מ בענין שמותר לאכלו מן התורה ל"ש ב"י ובל"ז גם לענין ב"י נתבטל אף דנבלה בשחוטה מטמא במשא זה רק דרבנן אבל מן התורה בטל עמג"א ופמ"ג סי' הנ"ל. ונראה דה"ה אם נתערב חמץ שקע"א עם מצה אע"ג דממון חבירו ל"ב ע' בביצה בסוגיא דאשה ששאלה מכל מקום ז"א אלא דלא הוי ממון דידי' אבל לענין איסור בטל הוא ואיסור של חבירו שנתערב עם היתר שלו ניתר האיסור אלא שצריך ליתן לחבירו שלו אם כן כיון דמותר באכילה ל"ש ב"י. ואם נתערב חמץ של אחרים שלא קע"א בחמץ שלו ודאי א"ע על חמץ של אחרים דלענין זה ל"ש ביטול דנהוי חמץ אחרי' כשלו כי ממון בעלים ל"ב ואם נתערב חתיכה מצה בחמץ כגון שליש זית מצה בשני שלישי זתים חמץ אי עוברין בב"י עמד על מדוכה זו המ"כ והובא בפרי מגדים י"ד כ"פ אי היתר נהפך לאיסור וע"ל בחיבורינו מצות גה"ג.