מנחת חינוך · סימן י״א, ז׳

אבל אם משך קנה כמו דזוכה מן ההפקר וחמץ הפקר הוא דאיסור בהנאה וי"ל דלהריטב"א הנ"ל דאה"נ אית לי' בעלים א"י אחר לזכות בו שלא מדעת בעה"ב אך אם אין דעת בעה"ב מעכב זכה זה וכן בזוכה מן ההפקר זכה עובר בב"י וב"י כמו בע"ז דמדאגבי' ישראל זכה ול"ל ביטול עיו"ד סי' קמ"ו חזינן אף דהוא אה"נ מכל מקום מצי זכה והטעם עבר"נ פ' כל הצלמים סוגיא דהמוציא כלים וז"ל ומצא טבעת ולא רצה להגביה וכו' עד שיבטלנו העכו"ם דאי מגבה לה הוי ע"ז דישראל שא"ב לעולם והכי אמרינן בסוגיא דלעיל ואעפ"י דאבה"נ ואין בה דין ממון אפ"ה כיון שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם מצי זכה בה ומכאן לחמץ בפסח של עכו"ם שיכול ישראל לזכות בה והוי חמץ של ישראל ואסור לעולם עכ"ל הר"ן (ובמק"א תמהתי על הר"ן ממשנה פ' השוכר אומנים ששלח להם עכו"ם כו' ואם משנכנסה לרשותן אסור וע"ש בר"ן שכ' כיון דזכי בה דמי יי"נ קא שקלו כו' ואיך מ"ל זכיה באה"נ דתקרובות אין מועיל ביטול וצ"ע כעת ואפשר מדרבנן אסור כמו הלוקח גרוטאות מעכו"ם ומצא בהם ע"ז) מבואר מד' דאה"נ שיש תקנה לאיסורו מצי זכה בו ע"כ בחמץ של נכרי כיון דעתה קודם שזכה בו תחזור להיתרא אף דלאחר שיזכה בו אסור לעולם כמו ע"ז וחמץ מכל מקום קודם שזכה אם יש תקנה להתירו יש זכי' באה"נ וה"נ בזוכה מהפקר דקודם שזכה יש לו היתר אח"פ דא"ע ול"ש קנס אם כן אם זכה בו הוי שלו ושייך בזה זכי' ועובר מן התורה אב"י וב"י ואפילו חמץ שעבר ישראל בב"י ואח"כ נעשה הפקר מכל מקום מצי ישראל לזכות בו כיון דמה"ת יש לה היתר אך זה תלוי בשיטות דאפשר כיון דמדרבנן ל"ה ממון אינו ממון מן התורה ול"מ זכי מן התורה והד' עתיקים. ואם קנה חמץ בפסח מעכו"ם בכסף להסוברים דבעכו"ם כסף קונה או בק"ס לרוב ראשונים דק"ס קונה בעכו"ם ודאי קנה כיון דאצל העכו"ם הוי ממונו ול"ש אה"נ ואצל ישראל יש לו זכיה אם כן הוי ככל מקח שקנה אצל עכו"ם ועובר להסוברים הפקיד חמצו אצל עכו"ם עובר וה"נ וז"פ. ועשאג"א כ' על תוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה ר"א שהקשו אמאי מעל לריה"ג דחזי למפרקי' ולהסיקו תחת תבשילו היאך יפדנו הא יעבור בב"י ומכאן מוכיח ר"י דמשהה חמצו ע"מ לבערו א"ע עליו וכתב הש"א דלהר"מ וכן לרש"י דב"י אינו נל"ע הם יתרצו ק' התוס' דיכול לפדות בכ"פ פחות מכזית וא"ע וגם איסור תורה ליכא כמש"ל ואפילו איסור דרבנן ליכא ובאמת הפריז על המדה לומר דאפילו אד"ר ליכא וראייתו מבצק שבסדקי עריבה אין הוכחה ועכצ"ל דאפילו אד"ר ליכא דאם הי' אד"ר ל"ש מעילה כמ"ש התוס' ד"ה אין פודין ולפמ"ש אפ"ל דיפדה בכ"פ פחות מש"פ ול"מ לכם לרש"י וא"ע אפילו מדרבנן ועיין ב"מ פ' הזהב דמעשר פחות מש"פ אינו נפדה ופירש"י דאינו תופס פדיונו מכל מקום דוקא במע"ש דכתיב ממעשרו ע"ש אבל בהקדש לא מצינו דפחות מש"פ אינו נפדה וע"ש בתוס' דנ"ג ודעת הר"מ פ' ה' ממע"ש ה"ד דגם מע"ש נפדה אף שאין ש"פ רק דאינו מוסיף חומש ואפילו לדעת רש"י לא מצאתי ד"ז בהקדש אם כן יכול לפדות מעט מעט שבכ"פ לא יהי' ש"פ בהקדש. אך לכאורה אם יפדה פחות מש"פ היאך יצא הקדש לחולין הא אין הפחות מפרוטה נכנס להקדש לרש"י גיטין י"ב ע"ב דאין הקדש חל על פחות מפרוטה ובתוס' השיגו עליו דהקדש חל רק שם אין בדעתו להקדיש פחות מפרוטה אבל אם מקדיש בפי' פחות מפרוטה חל אם כן להתוס' ודאי ניחא ואפילו לרש"י יכול לפדות פחות מש"פ על פרוטה ונכנס הפרוטה להקדש והחמץ שפחות מש"פ יצא לחולין ובמע"ש מבואר בר"מ ה"ו דהפודה מע"ש יותר מדמיו לא נתפס התוס' למעשר אך בהקדש לא מצינו זה ויכול לפדות פחות משוה פרוטה על פרוטה אך גוף הדין בהקדש ומע"ש צ"ע רב. ולקמן כתבתי דגוף ד' רש"י חידוש הוא דפמש"פ ל"ה לכם וגם כתבתי לעיל די"ל אף לרש"י עובר בב"י בחמץ דלא גרע מקע"א דמצוי בידו ואי"ה יבואר כ"א במקומו ובאתי רק לעורר: