והנה לאו הזה יש תקנה אם ביטל החמץ בזמן היתר א"ע כמ"ש תוס' דהוי הפקר ואינו שלו ובחמץ שקע"א או מחמת טוה"נ דהוי שלו ל"מ ביטול והפקר כיון דאינו שלו ול"ה ממונו ל"מ ביטול רק לענין לעבור אוקמי התורה ברשותו אבל לא לבטל ע' שאג"א ובאחרונים שפלפלו בדבריו ולדבריו נ"ל דגם לענין ק"פ שכתבתי לעיל ל"מ ביטול כיון דבאמת לאו שלו רק מחמת מצוי בידו רק בקנין דרבנן אפ"ל דמהני ואפשר דמ"מ לא מהני וצ"ע בדבר וע"ש עוד שכתב דגם אם מוציא החמץ מרשותו להסוברים דא"ע אם אינו ברשותו כהמכילת' אם כן אם מוציא מרשותו אפילו בפסח א"ע מכאן ולהבא על ב"י ועי' באחרונים יש חולקים כמו דחמץ בלאו הכי אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו אם כן ל"מ מה דאפקי' מרשותו ואינו מוכרח דדוקא מה שא"ב מחמת איסור חמץ אוקמי' התורה ברשותו אבל אם בלאו הכי א"ב לא אוקמי' התורה ברשותו ע' באחרונים. שוב ראיתי בירושלמי פכ"ש ה"ב מבואר להדיא דל"מ הוצאה מרשותו אח"ז לענין ב"י וצ"ע שלא הביא הירושלמי. ואם בתוך הפסח זכה בו אחר דעת האחרונים כיון דזכה בו אחר א"ב של ראשון דלא אוקמי' תורה ברשותו אלא אם לא זכה בו שום אדם אבל אם זכה בו אחר לא אוקמי' תורה ברשות ראשון עפ"י וצל"ח ומק"ח ופמ"ג או"ח ושער המלך וש"א ונוב"י ק' ות' פלפלו בזה. וכבר כתבתי לעיל דנר' מרש"י סוכה דדבר שאינו שוה פרוטה לא מיקרי לכם וא"כ אם אין החמץ ש"פ בזמן היתר א"ע ואפשר אף דל"ה ממון בכ"מ לדעתו מכל מקום כאן מחמת לא ימצא הוי מצוי בידו ולא גרע מקע"א וצ"ע. ואם נאמר דל"ה שלו יש להקשות דר"א סובר בפסחים מ"ו לא תקרא לה שם וכו' והק' האחרונים יפריש כ"ש וא"ע בח"ש. אך באמת בכ"מ ח"ש אסור מן התורה ואף דלד' האחרונים בב"י ח"ש מותר על כל פנים אסור מדרבנן אך אם נאמר דפחות מש"פ א"ע ודאי אף איסור' דרבנן ליכא כמו חמץ של אחר דנכרי נכנס בבית ישראל א"ז להוציאו אם כן יפריש כ"ש חלה שאינו ש"פ ובאתי רק לעורר ולא לפלפל. ונראה דאם קנה חמץ מחבירו ישראל בפסח ע"י ק"ס והחמץ עדיין ברשות המוכר אף להסוברים דישראל עובר אף אם החמץ ברשות אחרים מכל מקום כאן נ"ל דאין הלוקח עובר דלא קנה כלל דהמוכר אין לו מה למכור ואף אם נאמר אה"נ יש לה בעלים כהריטב"א סוכה מכל מקום על כל פנים הוי אינו ברשותו והוי כמו גזל דהנגזל א"י למכור לפי שאינו ברשותו אם כן כיון דאין המוכר יכול למכור אין הלוקח קונה כלל והוא גמרא מפורשת ב"ק מ"ה שור הנסקל משנגמר דינו מכרו אינו מכור וז"פ:
מנחת חינוך · סימן י״א, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
