מנחת חינוך · סימן י״א, ה׳

ואם נפל חמץ לאשה בנ"מ שלה והבעל יש לו פירות אם עובר הבעל על החמץ לכאורה להלכתא דק"פ לאו כקה"ג דמי ע' יבמות וגיטין סוגיא דהמוכר שדהו לפירות ומקומות המובאים שם ואין כאן מקומו אם כן לא הוי שלו ואין הבעל עובר וגם אין הבעל חייב באחריות נ"מ ופטור אפילו מפשיע' דהוי שמירה בבעלים כמבואר בש"ס ואה"ע סי' פ"ה ואך י"ל כמש"ל נהי דבכ"מ ק"פ לאו כקה"ג מכל מקום כאן עובר על החמץ דעכ"פ הוי מצוי בידו ועדיף מקע"א דגזירת הכתוב דעובר ה"נ הו"ל מצוי בידו ועובר. והנה ישראל שקיבל פקדון מנכרי או מישראל וקע"א עובר ועיין בראשונים ובשו"ע או"ח סי' ת"מ יש שיטות דאפילו אין עליו רק אחריות מפשיעה עובר ויש סוברים דוקא אחריות דגנבה ואבדה ובש"א הק' על הרא"ש שה"ר דסגי אחריות פשיעה מברייתא דהפקידו אצלו זקוק לבער וסתם פקדון אינו אלא ש"ח ותמה הש"א הא סתם פקדון אינו אפילו ש"ח דאין דין שומרים להקדש ועכו"ם עש"ס ור"מ ה' שכירות וכן הק' על רש"י וכתב דסוברים כהר"מ דכל הנהו דאמעטו מדין שומרים היינו ש"ח משבועה ובפשיעה משלם וכ"כ הח"י ואני כ' במק"א דבר"מ ה' שכירות מתחיל אין דין שומרים בקרקעות ועבדים ושטרות והקדשות ועכו"ם ואח"ז כתב יראה לי דעבדי' ושטרות וקרקעות אם פשע חייב דמזיק בידים הוא ולא כלל הקדש ועכו"ם ע"כ דוקא עושו"ק חייב דמזיק בידים הוא אבל הקדש ועכו"ם דפטור ג"כ מזיק בידים ע"כ לא כ' הר"מ הקדש ועכו"ם ועפ"י פ' הזהב כתב ג"כ דאפילו מזיק בידים פטור בהקדש אם כן אם לא קיבל ע"א צ"ע. אך אם קיבל בפירוש אחריות פשיעה יש מחלוקת בין הפוסקים וגנו"א אם קיבל עליו ודאי עובר ואם ייחד לו בית א"ע אפילו קע"א. ואם א' הפקיד חמצו אצל אחר לדברי הגאונים המפקיד א"ע דאינו ברשותו והראשונים חולקים וכתבו כיון דרשות הנפקד קנוי להמפקיד הוי רשותו והאחרונים האריכו אך בגוונא דלא השאיל ביתו כגון דהשכין אצל חבירו דתופס בשביל עצמו א"ע המפקיד מן התורה ודין מלוה על המשכון ע' סי' תמ"א ואם אאריך צריך חיבור מיוחד ועחו"מ סי' שמ"ו הלוקח בהמה לשלשים יום יש סוברים דהוי ש"ח ויש סוברים דאפילו ש"ח ל"ה ופטור אפילו מפשיעה ועבאה"ע סי' פ"ה מכל מקום בקונה חמץ לזמן על כל פנים יש לו ק"פ והוי מצוי בידו וחייב בב"י כמש"ל ועצל"ח שכתב טעם להסוברי' דוקא אחריות גו"א ולא פשיעה דברים נכונים. ואם א' קנה מחבירו חמץ בקנין דרבנן משיכה או אג"ק להסוברי' דרבנן אי עובר בב"י מן התורה כיון [דלא] הוי שלו מן התורה לכאו' תלוי בדין אי ע"י דרבנן נעשה דאורייתא אך באמת אם החמץ ברשותו כגון שמשך אף אי נימא דאין דרבנן נעשה ד"ת על כל פנים הוא באחריותו ואם יבא לב"ד נפסוק שחייב באחריותו אם כן לא גרע מחמץ של אחרים שקיבל הנפקד אחריות עובר בב"י מן התורה וה"נ אך אם החמץ אינו ברשותו עדיין כגון שקנה באג"ק והחמץ עודנו ברשות המוכר אי אמרינן דהוי כקע"א מכל מקום במקבל אחריות על חמצו ש"ח בבית חבירו א"ע לד"ה ע' בראשונים מכל מקום נראה דעובר ל"מ להסוברים דחמצו בבית חבירו עובר דחצר הנפקד קנוי להמפקיד והוי ברשותו וע"כ בקע"א חמצו של חבירו בבית חבירו א"ע דאין החצר קנוי לו כיון דבאמת החמץ אינו שלו ול"ש שהשאיל הנפקד חצירו לממונו של המפקיד כמבואר בפוסקים אם כן כאן כיון דעכ"פ הוי דידי' לכל מילי ושייך שפיר שהשאיל הנפקד חצירו לממונו של המפקיד אם כן הוי ברשותו ואפילו בקע"א סגי ועובר מן התורה ואפילו בלא טעם זה נ"ל דמ"מ כיון דהחמץ שלו לכ"ד הוי מצוי בידו ואף בקע"א אף דהוי מצוי בידו מכל מקום בבית חבירו א"ע עט"ז סת"מ שכתב דבבתיכם דנפקא לן דא"ע בבית חבירו קאי על החידוש דלא ימצא אבל אי גול"מ כמ"ד אין כאן חידוש ועובר אפילו בבית חבירו ע"ש וכאן נראה פשוט דעדיף מגול"מ דבאמת ממון דידי' ורשותו להשתמש בו ולמכור ולעשות כל מה שירצה ודאי הוי ממון דידי' ועובר אף בבית חבירו לשיטות אלו אף שד' הט"ז תמוהי' והרגישו האחרונים דבאמת אף לר"ש כאן לאו כממון דמי עש"ס כיון דהדר' בעינא מכל מקום כאן כיון דרשאי להשתמש ודאי עדיף מגל"מ והוי שלו ועובר מן התורה אפילו בלא אחריות או שהוא בבית חבירו כנלע"ד בעזה"י. ויש עוד להאריך אך לא יספיקו המון גליונו' בד' האחרונים.