מנחת חינוך · סימן י״א, ד׳

והנה כתבנו לעיל דמבואר בסוכה דלכם בעינן שיהא ראוי לאכילה ג"כ וכ"ד שאין בו היתר אכילה ל"ה לכם לענין אתרוג ומצה ובטבל דעת הרבה פו' דל"ה לכם מחמת שאין בו היתר אכילה עיין תוס' סוכה וש"א ובכפ"ת אם כן בחמץ של טבל אפשר דא"ע דל"ה לך כיון דאין בו היתר אכילה וא"ל דבלאו הכי חמץ אסור בהנאה ומכל מקום מיקרי לכם ז"א דחמץ חידוש דב' דברים אינם ברשותו וכו'. אך כ"ז מחמת איסור חמץ לחודי' הוא גזירת הכתוב אבל אם מטעם אחר ל"ה לכם ודאי א"ע וז"פ אם כן לפ"ז חמץ של טבל אפשר דא"ע ויש לפלפל בסוגי' דכ"ש טבל ואחע"א ועיין תוס' סוכה לענין תרומה טמאה מכל מקום נלע"ד נהי דבכ"מ אם אין בו היתר אכילה ל"ה לכם מכל מקום כאן כיון דגלי קרא לא ימצא דקע"א סגי כיון דמצוי בידו אם כן כיון דמותר בהנאה וראוי להשתמש בו מה שירצה הוי מצוי בידו ועובר עליו כמו טוה"נ אף שאינו ממון בכ"מ מכל מקום לענין ב"י נחשב כשלו ע' שאג"א ה"נ הוי כשלו אבל תבואה של איסורי הנאה כה"כ והדומה ודאי אינו נחשב כשלו וא"ע דלא הוי שלו כלל כיון דאסור בהנאה והמודר הנאה מחמץ קודם פסח אם לא נאמר הואיל ומיתשל ג"כ נרא' דא"ע כיון דלא הוי דידי' ואפילו להסוברים אה"נ אית להו בעלים מכל מקום הוי אינו ברשותו ובפרט בדברים העמדים לשרפה אפשר דכתותי מכ"ש ועמש"ל ובתוס' סוכה דאפילו לקולא אמרינן כמכ"ש ובשער המלך מביא ש"ס ערוך יבמות ק"ג בטלית מוחלט. ובענין חמץ של הפקר נ"ל לכאורה דבחמץ של הפקר יהיו בעלי' עוברים עליו לדעת הר"ם פ"ב מנדרים דהפקר מדין נדר והב"י בח"מ סי' ער"ה כ' עליו דאם חוזר עובר בבל יחל וא"כ י"ל בהפקר מהני שאלה וא"כ בחמץ של הפקר יהיה עובר עליו משום דאי בעי מיתשל וע' ר"נ נדרים דף פ"ה כתב דלא מצינו שאלה בהפקר ואפשר דלא ס"ל כדעת הר"ם דהפקר מדין נדר וצ"ע.