מנחת חינוך · סימן י״א, ג׳

ובחמץ של הקדש לפי הגי' פ' אלו עוברין ר"א סובר חלה ביד ישראל עובר בב"י מחמת הואיל ואיבעי מיתשל וברש"י מ"א מיאן בגירסא דאין סברא דע"י הואיל ומיתשל תחשב כשלו ובתוס' שם הקשו היאך אמרינן אתה רואה ש"ג נימא הואיל ומיתשל ותי' בבא ליד גזבר דא"י לישאל ולפי זה בלא בא לגזבר עובר עב"י. ובש"א כ' על ק' רש"י אף דבכ"מ אין סברא שיהי' שלו מחמת סברא זו דמייתי לרשותי' מכל מקום כאן גבי חמץ דאף קבלת אחריות עובר מקרא דלא ימצא דאף דבכ"מ דהגל"מ לכמ"ד כאן שאני אם כן הקדש נמי הואיל וכו' הוי כדהגל"מ ועובר עליו. ובחמץ של מע"ש לפמש"ל דבחוץ לירושלים הוי מ"ג אם כן א"ע על מע"ש שיש לו חוץ לירושלים אם לא מחמת האי סברא דמיתשל ולשיטת רש"י א"ע ובירושלים דממון הדיוט עובר. ותרומה וחלה כ"ז שהם ביד ישראל ועדיין לא ניתנו לכהן עובר הישראל אף לשיטת רש"י מחמת דיש לבעלים טוה"נ והלכ' כר"א שם ואף דקיימא לן טוה"נ ל"ה ממון עש"א באורך מכל מקום כאן גבי חמץ הוי ממון מחמת לא ימצא ע"ש. וביכורים ביד ישראל דביכורים ניתנו לאנשי משמר ואין בהם טוה"נ לבעלים עיין ר"מ פ"א מה' ביכורים ובסוגיא דעד כמה בבכורות אם כן א"ע עליו לשיטת רש"י דל"א הואיל ואי בעי מיתשל וער"מ פ"ב מביכורים דביכורים שביכרו אחר חנוכה הם ביכורים ויניחם עד עצרת ע"ש ובראב"ד על כל פנים משכחת לה שיש לו ביכורים קודם פסח ע"ש: