מנחת חינוך · סימן י״א, י״ד

ולענין אם צריך לבזבז כל ממונו בעשיית מעשה ודאי צריך לבזבז רק בלי מעשה עמש"ל מצוה ח' לענין נותר ובמש"ל לענין תשובה שם ועיין בצל"ח בסוגיא דנכרי שהפקיד כו' שפלפל באורך בדין הקדש שחייב באחריותו אם עובר בב"י ופלא שלא הביא הירושלמי פ"ב ה"ב דמבואר שם להדיא דקדשים שחייב באחריותן עובר בב"י יעוש"ה. ואם הביא תודה בע"פ אף על פי שאין מביאין לכתחלה ע' בפסחים מכל מקום אם הביא ונשחט הזבח עיין ר"מ פ"ב מה' חגיגה אם עובר על הלחם חמץ בב"י בתחלת הלילה זה תלוי אם קדשים קלים ממון בעלים וע' קדושין סוגיא דהמקדש בחלקו דגם לר"י דסובר ממון בעלים מכל מקום מודה לאחר שחיטה דזכו משל גבוה וה"ל מ"ג ועיין בב"ק ובכ"מ לענין זה אם קדשים קלים מ"ג או ממון בעלים ואין כאן מקומו להאריך ועתו"ס פסחים ל"ח ד"ה חלות ובפ"י בסוגיא דאין מביאין תודה בחג המצות ועיין קדושין שם וב"ק שיטת רש"י דלאח"ש בין חלק הבעלים בין חלק הכהנים הוי מ"ג וא"כ א"ע בכ"ע וערש"י ב"ק ע"ו דדוקא לאחר זריקה והקטרה הוי מ"ג ודעת תוס' ב"ק דדוקא חלק הכהנים הוי מ"ג לאח"ש אבל חלק הבעלים הוי ממון בעלים אם כן יש חילוק כאן בין הלחם של ישראל ובין המורם לכהן ובתוס' פסחים ד"ה חלות הנ"ל כתבו דמיירי שלא נשחט הזבח דבנשחט תפ"ל דלאו מצתכם הוא ובאמת לשיטת התו' עצמם הוה ליה חלק הבעלים שלהם וצריך טעמים המבוארים שם לחלק הבעלים וצריך קונטרס מיוחד לברר הענינים עיין בכל המקומות ותבין הענינים ישמע חכם וכו' וגם אם נאמר מחמת הואיל עוברים בב"י והקדש דא"ע היינו באתי ליד הגזבר כמ"ש התוס' פ' אלו עוברין אם כן לפמש"ל דאף לאחר זריקה מהני שאלה אם כן הישראל בחלקו אף לשיטת רש"י דהוי ממון גבוה מכל מקום עובר הואיל ואי בעי מיתשל [אך לשיטת רש"י בעצמו א"ע מחמת הואיל ואי בעי מיתשיל כמ"ש שם בסוגיא דא"ע רק אם נאמר כרש"י בהא ולא בהא וק"ל] וגם חלק הכהנים דלכ"ע הוי מ"ג ובבא ליד כהן אמרינן דתרומה ביד כהן אינה בשאלה אפ"ל דוקא תרומה דהוי ממונו וכיון דנתנו לו לא גרע מקנין הדיוט אבל כאן דמשלחן גבוה קא זכו אם כן אם שואל על הקרבן ולמפרע הקרבן חולין אם כן לא הי' חלק גבוה כלל ובפרט דהמורם שלו הוא חלק מהקרבן וגריר בתר הקרבן וכיון דשואל על הקרבן אם כן הוי חולין הקרבן אם כן מאין זכה במורם וזה נ"ל ברור בכל הקרבנות לאחר שחיטה וזריקה כיון דלענין עיקר הקרבן מהני שאלה וממילא לא זכו הכהנים כיון דמה דזכו לא זכו אלא מכח הקרבן ויבואר אי"ה באורך לקמן בחיבורינו אם כן הואיל אי ישאלו הבעלים הוי חולין ועובר אך בהואיל ביד אחרים לא אמרי' עמג"א סתמ"ח וגם אי מיתשל הדר ה"ל שא"ש וא"ע וגם אפשר דיאסר מחמת חולין בעזרה. ויש לפלפל בזה אם הלחם נאסר מחמת חולין בעזרה עמ"ל פ"ב מה' שחיטה ובכל דברים הנזכרים יש לפלפל ויבוארו אחת אחת בחיבורינו בעזה"י. וע' טו"א ר"ה כ"א דעתו דיכול למיתשל על הקרבן ול"ש כלל איסור דחולין שנשב"ע אם כן ל"ה הואיל דאיסורא וע' קצוה"ח סי' ר' הוכיח דאין חצר להקדש דאל"כ איך ישאל על הקרבן כיון דנשחט בעזרה וכמו דאתי ליד גזבר אין דיבור מבטל מעשה אם כן ה"נ זכי חצר להקדש וה"ל קנין ע"ש. ובאמת לפי מה דמסיק דאין חצר להקדש אף דאחר זריקה ניתן חלק הכהנים ודאי דעל עיקר הקרבן יכול לשאול ממילא לא זכו הכהנים כיון דלא זכו אלא משל גבוה וגם דטפל בתר עיקר גריר כמש"ל כנלע"ד. ועפ"י הק' על הא דאין מביאין תודה בחג המצו' מאי פשיטותא לראב"י ומתוך דברינו מתורץ קצת ע"ש: