מנחת חינוך · סימן י״א, א׳

שלא וכו'. נראה מד' הרהמ"ח כאן ולקמן מצוה כ' דא"ע בב"י וב"י רק בשבעת ימי הפסח אבל בע"פ מחצות א"ע וכ"כ הראב"ד פ"ג מחו"מ והרב המגיד כ' דגם דעת הר"מ כן דבהקדמה למנין המצות החו"מ כ' הר"מ להשבית חמץ בי"ד ולא יראה חמץ כל שבעה מבואר דוקא מ"ע דהשבתה הוא בי"ד אבל הלאו דב"י אינו אלא ז' ימים וענוב"י ק' כתב דעוברים בב"י משש ולמעלה בער"פ מהיקישא לשאור דהשבתה אך כיון דהוא מי"ג מדות וידוע דרך הר"מ שבמנין המצות אינו מונה אלא מה שבא מפורש בתורה ולא מהנדרש בי"ג מדות ע"כ אינו מונה בהקדמה למנין המצות אלא כ"ש אבל באמת עוברים מחצות ע"פ ועח"י הביא דעת רש"י ג"כ שעוברים בע"פ בב"י וב"י וכבר כתבתי מה דנראה דעת הרהמ"ח שבמצוה ט' גבי מ"ע דתשביתו כ' דאם הניח חמץ עובר בלאו והאחרוני' האריכו בזה וערש"י על משנה דהשוחט פסח על החמץ דגבי במועד פי' דעוברי' על לא תשחט בהדי לאו דב"י ובע"פ לא פי' רק לאו דלא תשחט נרא' דא"ע בב"י בע"פ וע"ש בצל"ח ובאחרוני'. שוב ראיתי בירושלמי פ"ב ה"ד מבואר להדיא דלמ"ד דעובר באכילה משש ה"ה בב"י יעו"ש בק"ע וצריך אריכו' גדול ובח"ז מוכרח אני לקצר. והנה לאו זה א"ע אלא בכזית ע' ביצה ולד' הר"מ והרהמ"ח לוקין אם עשה מעש' ולדעת הראשונים אין לוקין על לאוין אילו מחמת דנל"ע מכל מקום בכזית עוברים בלאו. ובח"ש דעת הרבה אחרונים דמותר מן התורה ול"ש ח"ש חזי לאצטרופי בכא"פ ע' שאג"א ודגול מרבבה סי' תמ"ב ואף אם נאמר אין לוקין על לאו זה וח"ש אסור מן התורה מכל מקום נ"מ בין כזית לח"ש לענין שבועה דאם נשבע ג"כ שלא יראה חמץ וקנה חמץ אין חייב על שבועת ביטוי דאין שבועה חל בנשבע שלא יאכל נבלות אבל על ח"ש חל השבועה אף שאסור מן התורה ער"ם פ"ה מה' שבועות ובתוס' שבועות כ"ד וע' ש"א ופ"י ופמ"ג בפתיחה והובא לעיל בחיבורינו.