מנחת חינוך · סימן י׳, כ״ט

ולענין א"צ כוונה ודאי צ"כ אך בדיעבד אם יצא בל"כ דעת הרבה ראשונים דל"י דפוסקים מצ"כ ומכל מקום אף דהר"מ סובר מצ"כ מכל מקום באכ"מ סובר דאף בל"כ יצא כיון דנהנה דהמתעסק בחלבים וכו' עיין ר"מ והרב המגיד פ"ב מה' שופר ואם כיון בפירוש שלא לצאת או שלא ידע שהוא פסח או מצה דעת הרבה ראשונים דל"י ועפמ"ג הק"ש מסופק אם מצ"כ הוא מן התורה או רק מדרבנן ובמזיד אם לא נתכוין אף מן התורה ל"י. עפמ"ג בפתיחה בשם התוס' גבי ל"ק מצות סוכה וכו' אם אינו עושה כתחז"ל אף מן התורה ל"י. אך באונס נ"מ והיינו אם לא נתכוין ואח"ז נזדמנה לי' מצה של איסור בגוונא דעדל"ת אם מן התורה לא יצא קודם אם כן צריך לאכול האיסור דעדל"ת אך אם מדרבנן ל"י אין דוחה. ומכל מקום אני מסופק בזה אף לדעת תוס' דהזיד בדרבנן ל"י אף מן התורה מכל מקום אפשר לדחות אח"כ איסור א"י וצ"ע. וגם בס' אם אכל מצה ואח"ז אכל מצה בל"כ אם נאמר סד"א לחומר' מן התורה אם כן ל"י עדיין אבל אם הוא רק דרבנן ובדרבנן לא בעי כוונה יצא אך כבר כתבו ז"ל דבס' [מ"ע] ודאי לחומרא מן התורה דיש חזקת חיוב והד' עתיקין. ונ"ל דבלאו הנל"ע וקיים העשה אפילו כיון בפירוש שלא לצאת וגם נאמר דמה"ת ל"י בכיון שלא לצאת מכל מקום אין לוקין על הלאו כיון דקיים העשה ובכה"ג ל"ב כוונה בדיעבד וראי' מתמורה דאי לאו מחמת טעמים המבוארים בתמורה ור"מ פ"א מה' תמורה ה"ל לאו הנל"ע אף דל"ש שם כוונה לצאת דנעשית ממילא וע' מכות סוגי' דבטלו נרא' בהרבה מקומות דל"ה ביטול העשה בל"כ או שנתכוין שלא לצאת רק בעשה המחוייבת אבל לא בבאה לתקן הלאו כנ"ב. ואי מצ"כ אי סגי במחשבה או צריך הוצאה בפה עמ"ל פי"ג מה' פסהמ"ק לענין פגול מביא דיעות הראשונים לענין מחשבה הפוסלת ואפשר דה"ה לענין כוונה ג"כ וכדומה לי בשו"ת ס' סידורו ש"ש פלפל בזה ואין הס' ת"י. וכופין אותו עד שת"נ ולענין אם צריך לבזבז ממונו דינו ככל מ"ע עוברת שהבאתי לעיל דא"צ לבזבז יותר מחומש. ולענין תשובה הוי ג"כ ככל מ"ע דתשובה מכפרת ועולה ג"כ וגם שיעור הכזית וכא"פ מבואר לעיל בחיבורי [מצות] גה"נ ואכה"פ ובמצות יוה"כ. והנה לעיל הבאתי מה שהקשו על מצה של איסור נהי דעדל"ת מכל מקום א"ר לשבעה אך אם נאמר דמ"ע יוצא אף שלא כדרך אכילתו אם כן כמו שאוכל עתה שלא כדר"א ויי"ח הוי ראוי לשבע' דיכול לאכול שלא כד"א וא"ע על הלאו ולהרבה ראשונים אף איסור ליכא ומכל מקום ר' יוסף אמר שפיר גבי תודה דא"ר לשבעה כי אסור להותיר מחמת הלאו דלא תותירו אבל בשאר איסורים דמותר להותיר חזי לאכילה שלכד"א. ויש להאריך ואין דרכי בח"ז. ועיין לקמן מצות סוכה הבאתי בשם רש"י סוכה כ"ח דנראה מדבריו דכ"מ דבעינן לכם אם אינו שוה פרוטה לא מיקרי לכם ולפי זה צריך הכזית מצה להיות ש"פ והוא דבר חידוש וצ"ע ועמש"ל ועבתו"ס סוכה כ"ז ע"ב דאתרוג של שותפים א"י דנתמעט מלכם מכל מקום במצה של שותפים כתבו התוס' כאן גבי טבל ובסוכה ל"ה דאם יש בשלו לבד שיעור יצא אם כן ה"נ אך אם אין שיעור בשלו אם כן חלק חבירו נהי דלעסו קניא מכל מקום ה"ל מה"ב אך אם יש בשלו לבדו כזית ל"ה מה"ב כי בלא העבירה גם כן יתקיים המצוה כמש"ל ודעת לנבון נקל: