מנחת חינוך · סימן ק״ח, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ומבואר בש"ס ור"מ דכה"ג שנטל משמן שבראשו שנמשח למצוה וסך בבני מעיו חייב. וע"ש בש"ס דהחידוש הוא דה"א דהשמן נתחלל כמו כהן שסך בשמן של תרומה ישראל מתעגל עליו ואינו חושש ש"ה דכתיב ומתו כי יחללוהו והאי נתחלל אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו כו' שמן משחה קרי' רחמנא אף דאיתא עליו ע"ש. ואני מסופק אי דוקא בכה"ג ד"ז או ה"ה במלך ומשוח מלחמה והא דנקט כה"ג ל"ד או אפשר דוקא בכה"ג אבל בשאר המשוחים פטורים. ומנא אמינא לה דמבואר בהוריות י"ב ע"ב וכה"ג מאחיו זה כה"ג אשר יוצק על ראשו שה"מ זה משוח מלחמה ימלא כו' יכול יהא מקריב אונן ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו ולא על חבירו היינו דוקא כה"ג למעוטי משוח ע"ש ברש"י אם כן האי עליו מיירי דוקא בכה"ג אם כן אפשר דעל כה"ג גילתה התורה אף דעליו מיקרי שמה"מ אבל בשאר המשוחים באמת נתחלל כיון דנתחלל בהיתר ערש"י בכריתות או דזה הוי רק גל"מ ונוהג בכל המשוחים והש"ס והר"מ ל"ד נקטו כה"ג וצ"ע. ואם זר סך בשמה"מ ונטל מעליו ונתן ע"ג אחר אם חייב דאפשר דנתחלל כיון דנתחלל באיסור ע' רש"י כריתות פי' להדיא דאף בתרומה אינו מתחלל רק אם נתחלל בהיתר ולא באיסור דבאיסור ל"ש חילול כלל אם כן מכ"ש כאן. אך דעת תוס' מנחות ס"ט והתם ביומא דאין חילוק בין נתחלל בהיתר או באיסור בכ"ע נתחלל. אם כן יש לספק דשמן משחת כו' היינו בהיתר קרי' התורה שמן משחה אבל באיסור ל"ש או אפשר דג"מ דשה"מ אינו מתחלל וצ"ע ועיין בר"מ ה' תרומות פי"א בד"ז דכהן שסך בשמן של תרומ' פי' הכסף משנה דנתחלל בהיתר. והמ"ל כ' דנסתפק אם כוונת הכסף משנה בדווקא וע"ש שמביא ראיה מד' הר"מ וכ' שם עה"ג שהוא תמוה איך לא הביא ד' רש"י כריתות דדעתו כן ובתוספות ובת"י כתבו דאין סברא לחלק בזה וע' לקמן מצות תרומה בזר. ודע דחוץ הלאו הזה יש גם כן לאו דמעילה כמו כל הקדשים רק במעילה יש בו דינים אחרים עיין ר"מ ה' מעילה דצריך שיהא ש"פ ושאר דינים ה"נ אם מעל כדרך שחייבים במעילה ודאי חייב כאן משום מעילה ג"כ מלקות במזיד ובשוגג קרן וחומש ואשם הכל כמו במעילה וז"פ. וגם בנתינה על כה"ג ומלך דא"ח כמ"ש היינו משום לאו זה אבל משום מעילה הם חייבים אם הוא באופנים שחייבים במעילה גבי קדשים ה"נ וז"פ.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.