מנחת חינוך · סימן ק״ח, ב׳

והנותן משמהמ"ש על חבירו או על עצמו כזית ג"כ חייב כרת רק יש חילוק בין סיכה לנתינה דבסיכה חייב בכ"ע אפילו אותם שנמשחו כבר כגון מלך וכה"ג ומשוח מלחמה אבל הנותן משמן המשחה א"ח אם נתן על המשוחים כבר דכתיב ואשר יתן כו' על זר והם אינם זרים אצלו כיון שנמשחו כמו ב"כ וילפינן לה בש"ס וכן הלכה. והסך או הנותן לכל אדם חייב אפילו לחש"ו. ומבואר בש"ס ור"ם דהסך לבהמה ולכלים ולמתים ולעכו"מ פטור. ובש"ס מבואר שני טעמים א' דכתיב על בשר אדם והנהו לא נקראו אדם או דכתיב לא ייסך כל שישנו בסך וכו' והיינו כיון דאלו אינם מוזהרים אחרים ג"כ אין מוזהרים עליהם. והר"מ מביא רק טעם הראשון מחמת בשר אדם ואין נ"מ לדינא. ובס' ב"ש דעתו דדוק' הסך לאלו פטור מטעמים הנ"ל אבל הנותן עליהם דשם לא כתיב אדם וגם הלימוד השני אין שייך חייב בכ"ע כמו דיש חילוק בין סיכה לנתינה בכהנים ומלכים להיפך כמ"ש ה"נ הסך פטור והנותן חייב ע"ש ז"ד הר"מ ומבואר מדבריו דאין שום חילוק בין סיכה לנתינה רק לענין המשוחים כבר דסיכה חייב ונתינה פטור אבל לענין שאר דברים אין מבואר בדברי הר"מ שם חילוק ואף בסיכה צריך כזית. ודעת הראב"ד בהשגות דיש עוד חילוק בין סיכה לנתינה דסיכ' חייב על כ"ש ורק נתינה צריך כזית ובכ"מ יישב ד' הר"מ ובסוף דבריו כ' דמאי דאר"י אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים ד"ה כ"ש היינו במושח מלכים וכהנים שלא נמשחו. ובב"ש תמה על הכסף משנה מאי סברא הוא דמלכים וכהנים שלא נמשחו יהיו גרועי' משאר זרים דיתחייב בכ"ש ע"ש באריכות. ובמחכת"ה כוונת הכסף משנה כמ"ש תוס' והבאתי במצוה הקודמת דכוונת ר"י היינו משיחה דמצוה. וזה ג"כ כוונת הכסף משנה דמושח מלכים וכהני' שלא נמשחו ומושח אותם למצוה ע"ש ותראה. ובחנם משוה לרבינו הכסף משנה לטועה וז"ב ופשוט.