מנחת חינוך · סימן ק״ח, א׳

שלא למשוח כו'. עיין ר"מ פ"א מהכה"מ והוא מהש"ס דכריתות ועל לא הודע חייב א"ת כמ"ש פ"א דכריתות ובר"מ פ"א ופ"ח מה' שגגות אף שהרהמ"ח אינו מביא סמך על מ"ש כ"פ בח"ז וג"כ הוא מהלוקין כמ"ש במכות פרק אלו הן הלוקין ובר"מ פי"ט מהלכות סנהדרין. ומבואר דיש דינים חלוקים בין סיכה ובין נתינה כמ"ש בעזה"י. אם כן איני מבין כיון דבאזהרה אינו כתיב אלא סיכה על בשר אדם לא ייסך ואינו מבואר כרת ובנתינה כתיב כרת ואשר יתן אם כן דבסיכה חייב כרת וגם גבי נתינה מבואר העונש וקי"ל דאין עונשין אלא אם כן מזהירין ואפשר דנלמד האזהרה מסיכה אך לא פירשו לנו וגם גבי סיכה לא פי' לנו מאיזה מקום נלמד כרת וצריך עיון. אך הסכמת הר"מ על פי הש"ס וכל הראשונים דהם א' סיכה ונתינה הן לענין האזהרה והן לענין העונש ומכל מקום חלוקים הם בדינם כמ"ש אי"ה. דעת הר"מ כ"ה הסך בשמן המשחה מזה שעשה משה הן לעצמו והן לאחר ואפילו לכה"ג ולמלך שנמשחו כבר אם סך אותם או שהם בעצמם סכו חייבים כרת וקרבן וצריך דוקא כזית שמן ובפחות מכזית אינו חייב. ולענין אם ח"ש אסור מן התורה כתבתי כ"פ אם בדבר שאינו אכילה אסור ח"ש דהאחרונים נחלקו בזה. ולענין עד מתי מצטרף הכזית דכדי אכילת פרס בדבר שאינו אכילה אי צריך דוקא בבת אחת או אפשר מצטרף אפילו לזמן מרובה כמו מעילה עיין ר"מ פ"ה דמעילה ול"מ גילוי לד"ז. ונ"פ דאם א' סך את חבירו והניסך הי' ג"כ מזיד דחייבים שניהם אם הניסך עשה ג"כ מעשה וכן אם הי' שוגג חייב חטאת והסך אם הי' מזיד ח"כ או להיפך הכלל דהסך והניסך שניהם בכלל לאו זה רק הסך מפורש בתורה אבל הניסך ג"כ בכלל וער"מ סוף ה' כלאים דשם עיקר הפסוק על הלובש ע"ש אבל כאן עיקר הפסוק על הסך והניסך ג"כ בכלל אם עושה מעשה חייב חטאת וער"מ הע"ז גבי הקפת הראש וגילוח הזקן.