מנחת חינוך · סימן ק״ו, ה׳

ומצוה לקדש מהכיור ואם קידש מא' מכ"ש כשר כ"ה בר"מ ודעת רמב"ן עה"ת בפרשת תשא דאין מצוה כלל בכיור וראי' מיומא דכה"ג קידש יו"ר מקיתון של זהב דהיינו כ"ש ע"ש ומבואר בזבחים כ"א דמכלי אין מקדשין אף שהוא כ"ש ונמשח מכל מקום הוא גזירת הכתוב דאין מקדשין וצ"ע שהשמיט הר"מ ד"ז דאין חולק שם. וכלי החול אין מקדשין אפילו בפנים ואם קידש עבודתו פסולה וכן אם קידש בכ"ש בחוץ ג"כ ל"מ ועבודתו פסולה. ולעיל כתבנו דיוצא חוץ לחומת העזרה הוא אבעיא ולא"פ וצריך לקדש ובדיעבד העבודה כשרה וע' תוס' ד"כ ע"ב ד"ה כל המטיל כתבו דאי נפיק בשעת העבודה ולא שהה אלא מעט א"צ לקדש וסברתם כיון דהש"ס לעיל נקטו בלשונם כיון דפריש אסוחי אסח דעתו ע"ש נראה דאם יצא בשעת העבודה ושהה רק מעט ה"ל לא פריש ולא אסח דעתו ובר"מ אינו מבואר זה נ' דבכ"ע צריך לקדש ומי כיור שנפסלו בלינה אין מקדשין אפילו בדיעבד ע' ש"ס ור"מ ע"כ היו משקעין הכיור שלא יפסול בלינה ע' ש"ס ור"מ. ואם המים שהי' בכ"ש יצאו לחוץ אם המים נפסלים ביוצא עיין ד"כ ע"ב נראה דעת רש"י דנפסלין ביוצא אך אפשר כיון דאם יצא פוסל רק מס' כמש"ל ה"ה ביצאו המים אין נפסלין אלא מס' ע"ש בע"א גבי לינה ותבין. ועיין תוס' שם ד"ה קודש שדעתם דאין המים נפסלים ביוצא או דל"ש הסה"ד. ועוד דאין כלי מקדש לפסול ביוצא ע"ש בד"ה יציאה שהאריכו בזה והר"מ דלא הביא דין יציאת המים נראה דסובר דאינו נפסל לקידוש כלל כדעת תוס' ומכל מקום בד"ז גופא אי נפסל ביוצא בכ"ש איך סובר הר"מ אין כאן מקומו אך כאן לענין קידוש מדלא הביא ד"ז נראה דסובר דאין נפסל לקידוש. ואין מקדשין בתוך הכיור או בתוך כ"ש ואם קידש בתוך הכיור או כ"ש עבודתו כשרה דהוא אבעיא ולא"פ אם ממנו ולא מתוכו ע"כ פוסק הר"מ דאין עבודתו מחוללת מספק וכל המימות כשרים לקידוש בין מים חיים ובין מי מקוה וכל שפסול במי מקוה פוסל במי כיור וכל המשלים למי מקוה משלים למי כיור ע' בהלכות מקוואות דיני מקוה ותלמד לכאן חוץ שאובין דהמים נשאבו בכלי וז"פ.