מנחת חינוך · סימן ק״ו, ג׳

אם יצא חוץ לחומת העזרה ולא הסיח דעתו הוא אבעיא ולא אפשיטא שם בזבחים ופוסק הר"מ דצריך לחזור ולקדש ואם עבד ולא קידש עבודתו כשרה ועיין כסף משנה דמספיקא לא מחללינן עבודה. אם הסיח דעתו צריך לחזור ולקדש וז"פ שם בש"ס ובודאי עבודתו מחוללת וח"מ כ"ה שם כ"פ. ופשוט דאם נגע באיזה מקום מטונף או בבשרו כמ"ש בה' נטילת ידים ודאי צריך קידוש וח"מ ומחלל עבודה בלא קידוש מכ"ש דהס"ד וז"פ. ואם ישן ג"כ צריך קידוש דהטעם דהס"ד עיין בכסף משנה ואם כן מן התורה צריך קידוש וח"מ ועבודתו מחוללת ומסיך רגליו ומטיל מים מבואר ביומא ובר"מ כאן והר"מ סתם הדברים דמטיל מים צריך קידוש ונראה דח"מ ועבודתו מחוללת. ועיין ש"ס דיומא כ"ט דמקשה אהא דמטיל מים צריך קידוש דבשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט אר"א זאת אומרת מצוה לשפשף אם כן נ' דהיכי דיודע דלא שפשף א"צ לקדש ידיו כלל אם כן היאך סתם הר"מ דמטיל מים צריך קידוש ונראה דעבודתו מחוללת ובאמת אין עבודתו מחוללת רק בשפשף אבל בלא שפשף אף לכתחלה א"צ לקדש וע' זבחים ד"כ ברש"י גבי מטיל מים מביא דברי הש"ס דהטעם שמצוה לשפשף אם כן בלא שפשף ודאי אף לכתחלה א"צ מטעם מטיל מים רק משום חוץ לחומת העזרה אבל בדיעבד היאך יכולים לפסול העבודה בלא שפשף ועיין טוא"ח סימן ז' ובב"י שם. והנה מש"ס הנ"ל מבואר דקידוש ידים ורגלים א"צ תמיד רק פעמים בידיו סגי כמ"ש שם בשלמא רגליו משום ניצוצות אלא ידיו כו' אם כן נמי כגון שהס"ד מא' מהם או מידיו ולא הס"ד מרגליו או מרגליו ולא הס"ד מידיו א"צ לקדש רק מה שהס"ד ומה שלא הסיח א"צ לקדש כנ"פ. ומסיך רגליו מבואר סתם דצריך לקדש משמע אפילו לא קנח ונראה דא"א בלא הסה"ד ועיין או"ח הנט"י וצ"ע לענין לפסול עבודה. יצאו ידיו חוץ לחומת העזרה א"צ לקדש דאין יציאה פוסלת בידים לחוד נטמאו הידים בדברים הפוסלים את הידים ולא כל הגוף מטבילן וא"צ לקדש כ"ה בש"ס ור"מ. ודע הא דמבואר נטמאו הידים היינו שנטמאו חוץ לעזרה שהוציא ידיו לחוץ ונגע בדברים המטמאין את הידים דאי בפנים בעזרה לא משכחת לה טומאת ידים דאין טומאת ידים במקדש עיין ר"מ פ"ח מהאה"ט מש"ס דפסחים י"ט וקצ"ע בזבחים כ' ע"ב קידש יו"ר ונטמאו מטבילן וא"צ לקדש יצאו הרי הם בקדושתן כו' והיינו יצאו ידיו כמ"ש שם וד"ז דיצאו מיותר כיון דתני נטמאו וע"כ שיצאו כי במקדש ל"מ שיטמאו דאין ט"י במקדש אם כן ביצאו אף שנטמאו א"צ לקדש מכ"ש ביצאו לחוד א"צ לקדש וצ"ע.