מנחת חינוך · סימן ק״ג, ב׳

ודין עשיית הקטורת עיין ר"מ פ"ב מהכה"מ ודין הקטרת הקטורת על מזבח הזהב עיין ר"מ פ"ג מהתו"מ ובתור' מפורשין ד' סממנים נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה אך כתיב סמים ב"פ ודרז"ל בכריתות להביא עוד ז' סממנים ס"ה י"א סממנים ואותן הז' לא נתפרשו מה הן ולשון הר"מ כאן ונתפרשו בתורה ד' מסממנים ושאר הל"מ וכ"כ בה"ב י"א סממנים נאמרו לו למשה מסיני כו' וא"כ כולם הל"מ ואסור ליקח אחרים וברש"י כריתות ד"ו ע"ב ד"ה י"א סממנים כ' הרי י"א סממנים נאמרו למשה והד' ניקבו בשמות וכל דבעי ניתוב ובלבד שיהא קוטר ועולה כדדרשינן לקמן כו' מבואר מדבריו דהזיי"ן סממנים שלא נתפרשו יכול ליתן מכל מין שירצה רק שיהא דומה לפר' היינו קוטר ועולה וריחו נודף. שו"ר ברמב"ן עה"ת פסוק קח לך סמים הביא פירש"י וכ' ג"כ דלא קפיד הכתוב רק באלה הד' כו' במשקלם שיהא בשוה ויקחו עמהם עוד סמים טובים כמעשה הרוקחים כו'. אח"ז כ' דקח לך סמים היינו המפורשים למעלה בשמן המשחה אם כן שמונה סמים מפורשים והג' סמים שהוסיפה התורה אין קפידא רק שיהיו יפים ויהיו קוטר ועולה כו' וחז"ל בחרו באלו ע"ש על כל פנים דעתו נוטה דחוץ הסמים המפורשים אין קפידא באיזה סמים ואין קפידא במשקל שיהיו שוים ובתוך דבריו מביא ואולי ע"פ נתפרש למרע"ה סממנים המובחרים לזה. וזהו דעת הר"מ כאן ודעת הרהמ"ח כאן ויש כאן טעות המעתיק שכ' ט"ו כו' וצ"ל י"א וד' וז' קבלה. ונ"מ גדולה בין השיטות אם סמים אחרים חוץ שמנו חכמינו זכרונם לברכה כשרים וגם לענין הלאו לקמן דעשיית הקטורת דלהר"מ א"ח רק בי"א סממנים הללו ולרש"י ורמב"ן חייב בכ"ע ומ"ש הר"מ די"א סמנים הל"מ היינו מה הם אבל שיהי' י"א נלמד מקרא ע' בש"ס ובס' באר שבע ובזה אין חולק רק אם יש קפידא בסממנים שאין מפורשין דוקא אותם שמנו חכמינו זכרונם לברכה או אפילו אחרים בזה יש פלוגתא ואין בידינו [להכריע] בין הראשוני' ז"ל. ואלו הן הי"א סממנים שמנו חכמינו זכרונם לברכה הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה הם ד' מפורשים בתורה ונטף האמור שם היינו צרי ודעת הר"מ דהעץ עצמו הי' בקטורת וזה נקרא צרי לת"ק ולא השרף הנוטף מעצי הקטף דזהו צרי לרשב"ג והל' כת"ק דהשרף לא הי' בקטורת רק העץ שנוטף ממנו השרף הוא הנקרא צרי ורש"י בכריתות פי' דרשב"ג בא לפרש דברי ת"ק דצרי היינו השרף כו' וא"כ השרף נכנס בקטורת ולא העץ עיין ברמב"ן וכ"מ. והצפורן הוא השחלת האמור בתורה והחלבנה הוא מין שרף האילנות והלבונה מוזכר בתורה כ"פ. מור וקציעה שבולת נרד וכרכום קושט וקלופה וקנמון. מור להר"מ פ"א שם הוא הדם הצרור בחי' שבהודו והוא הנקרא מוסק והוא נכנס בשמן המשחה ונקרא מר דרור ובראב"ד השיג ע"ז דאין סברא שנכנס בקודש? דם חי' מכ"ש חי' טמאה ודעתו דמור הוא מין עשב או מין אילן שריחו נודף וברמב"ן עה"ת יישב דעת הר"מ ומכל מקום דעתו כהראב"ד ע"ש. וקציעה גבי שמן המשחה כתיב וקדה מבואר בתרגום וקציעתא וכפירש"י וקידה הוא קציעה והר"מ כתב בפ"א דקידה היינו קושט אם כן קציעה מין אחר ובכ"מ תמה על הר"מ בזה וכ"כ רמב"ן עה"ת דקידה הוא קציעה וקנמון הי' גם כן נכנס בשמן המשחה כמ"ש בתורה קנמן בשם וקלופה דעת רמב"ן עה"ת שהוא קנה בושם המבואר בתורה גבי שמן המשחה ולהרמב"ן כל הד' סממנים שהיו בשמן המשחה היו ג"כ בקטורת היינו מור וקציעה שנקרא שם קדה וקנמון וקנה בושם נקרא ג"כ קליפה ולדעת הר"מ השלשה מינים היו היינו מור וקושט לדעתו הי' קדה היו נכנסין ג"כ בקטורת וגם קנמון שהוא נקרא עוד בלשון ערבי הי' בשמן וגם בקטורת וקנה בושם א"י אם הי' בקטורת. עיין ר"מ שמביא הי"א סממנים בלשון ערבי ועי' ברמב"ן ובכ"מ.