מנחת חינוך · סימן ק״ג, ג׳

וזה משקל הי"א סממנים הצרי והצפורן החלבנה והלבונה כל אחד משקל ע' מנה והיו כל הד' שוה במשקלם. מור וקציעה שבולת נרד וכרכום כ"א ט"ז מנה ואלו הד' שוים במשקלם. הקושט י"ב מנה וקלופה שלשה וקנמון ט' ס"ה שס"ח מנה לכל השנה שס"ה כנגד ימות החמה מנה ליום וג' מנים שהי' מקטיר כה"ג בקה"ק ביה"כ ומשקלות אלו אינם מבוארין בתורה כלל רק בד' סממנים המפורשין כתיב בד בבד יהי' ופירש"י כמשקלה כן משקל האחר שיהיו שוים במשקל אבל לא נתפרש כלל כמה המשקל ושאר לא נתפרשו כלל ועיין בס' כ"ב שמביא הב"ש נתן סמך לז' ואח"כ כתב דהכל אסמכתא. ובאמת השיעורין הללו הם בכלל השיעורין שהם הל"מ ע"ש וכ"נ הדברים. אך ניחא לשיטת הר"מ שכ' לעיל דהי"א סמנים הל"מ אבל לדעת רש"י ורמב"ן דזיי"ן סמנים מאיזה מין שירצה עכצ"ל דהלכה היתה דמזיי"ן סממנים שירצו להביא יביאו מד' מכ"א ט"ז מנה ומא' י"ב ומא' ג' ומא' ט' ומד' סמנים המפורשין מכ"א ע' ובשאר הסמנים אין קפידא מאיזה מין שירצה יביא ממשקל המפורש ולאחר שבחרו חכמינו זכרונם לברכה באלו המינים נתנו שיעור כ"א לפי חזקו של כל סם והיו משערין מזה יהי' ט"ז ומזה ג' ומזה ט'. וחוץ מי"א סממנים היו מביאין בורית כרשינה ששפין בה את הצפורן כדי שתהא נאה ויין קפריסין ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חוריין עתיק וזה כדי לשרות הצפורן כדי שתהא עזה ורובע הקב מלח סדומית וכיפת הירדן כ"ש ודעת תוס' כריתות דמלח סדומית וכיפת הירדן היו באים לתקן את הצפורן ומד' הר"מ נ' דמלח וכיפת הירדן לא היו באים לתקן שום דבר אלא היו הכרחים מצ"ע לכנוס בקטורת. ובאמת תמה במ"ל אהר"מ מהיכן למדו חכמינו זכרונם לברכה כיפת הירדן ומ"ס כיון דל"ה בכלל י"א סמנים ומעלה עשן נפקא מקרא כמ"ש לקמן אבל אלו מנין. ובס' ב"ש דעתו ג"כ כדעת תוס' דלא היו באים אלא לתקן איזה דבר כמו בורית כרשינה ויין קפריסין. ודע דהרמב"ן עה"ת סובר דמלח צריך שיכנס בקטורת בשעת עשייה לא מטעם דעל כל קרבנך תקריב דז"א אלא בשעת הקטרה וגם קטורת א"צ מלח כמש"ל אי"ה. רק מ"ש ממולח טהור היינו שיהי' עם מלח ומ"ש מלח סדומית רובע הקב ע"ש וכל המפרשים חולקים עליו ופי' דממולח היינו שיהא מעורב יפה ע' ברש"י מובא במ"ל כאן. ונותן עוד בקטורת מעלה עשן כ"ש ושוחק כ"א מהסממנים בפ"ע ואח"ז מערב היטב וכל מעשי הקטורת הי' משל הקדש ובכלי הקודש תוך העזרה והמפטם מן החולין או בכלי של חולין פסולה כ"פ הר"מ ועיין כסף משנה ומ"ל. וכ"ז לכתחלה מצוה לפטם שס"ח מנה פטמה במתכונתה מעט מעט אפילו פרס בשחרית ופרס בה"ע כשיעור הקטרת פ"א כשר כ"פ הר"מ כאן מהש"ס ודעת רש"י דאינו כשר אלא אם כן פטם מנה בב"א כשיעור שני הקטורת עיין כאן במ"ל ולקמן פ"ג מהתו"מ מביא המ"ל דעת רש"י דמה"ת סגי בהקטרת כזית אם כן אפשר בפטמה כזית כשר אך על כל פנים מדרבנן צריך פרס אם כן אינו כשר אלא פרס בב"א לדעת הר"מ ומנה לרש"י. והנה מעלה עשן שנותן בקטורת פרש"י יומא נ"ג עשב שגורם לעלות עשן זקוף כמקל ודעת הב"י א"ח סי' קל"ג דאם חיסר אחת מי"א סממנים ח"מ אבל אם הי' י"א סמנים רק חיסר בורית כרשינה או מעלה עשן א"ח מיתה ועט"ז ומ"ל תמהו דביומא מבואר דבחיסר מעלה עשן ח"מ ועיין בס' ב"ש. ועמ"ל דעתו דהר"מ סובר דחיסר א' מסממנים אפילו בכל השנה היינו בהקטרה בהיכל ח"מ על כן מביא ד"ז דחיסר מסמנים חייב מיתה כאן פ"ב דמיירי בכל ימו"ה ובמע"ש אינו חייב מיתה רק ביום הכפורי' בקטורת קדשי הקדשים מבואר בר"מ סוף ה' עיוה"כ ומ"ל מביא בשם שער אפרים דמע"ש מעכב וח"מ אך אם נתנו ולא הי' העשן מתמר ועולה כמקל פטור ואינו מעכב והביא ראי' מיומא ל"ג מבית אבטינס כו' והמ"ל דחה דבריו. ובאמת ד' השע"א מפורשים בת"י יומא ל"ג ד"ה ה"ג מעלה עשן כנגדו פי' אותו עשב שבית אבטינס היו מכירין הי' מ"ע זקוף ואותו עשב לא היו אנשי אלכסנדריא מכירין אלא עשב אחר שאם חיסר בקטורת ח"מ מבואר כד' הש"א דמ"ע כשר בכל המינים רק אותו עשב שמ"ע זקוף אינו אלא להידור ועב"ש ומ"ל שהאריכו בזה. והנה על קטורת דח"מ בחיסר בכל ימו"ה מכל מקום אח"מ על ביאה ריקנית בהיכל דאח"מ בביאה ריקנית רק מלקות עיין ר"מ פ"ב מהב"מ וביה"כ בקה"ק ח"מ משום ביאה ריקנית ג"כ רק נ"מ אפילו אם שגג בביאה או שהכניס קטורת שלמה ג"כ דאח"מ משום ב"ר מכל מקום חייב על קטורת חסירה ע' מה שעמדו על רש"י כריתות ובאחרונים. והי' המצוה להקטיר בכל יום בבוקר ובה"ע מנה בכל יום פרס בשחרית ופרס בה"ע על מזבח הזהב שבהיכל ושיעור פרס לא נתפרש בתורה ודעת רש"י זבחים ק"ט דהוא רק מדרבנן ומה"ת סגי בהקטרת כזית ודעת תוס' כריתות דהוא הל"מ לכתחלה פרס ואם לא הקטיר אלא כזית יצא עמ"ל פ"ג מהתו"מ מכריח כדעת תוס'. ועמש"ל פ' אח"מ אי לענין יה"כ מעכב מלא חפניו. ודע דהחילוקים שיש בין קטורת של כל השנה להקטורת של יה"כ היינו מה שהי' מקריב הכה"ג ביה"כ בקה"ק אבל בהיכל על מזבח הזהב הי' מקטירן ביה"כ בבוקר ובה"ע ככל השנה ואין חילוק כמבואר ביומא וז"פ. ועי' לקמן מ' ש"צ דעת הר"מ אי שיעור פרס מן התורה או בכזית. ועבודת הקטורת של כל יום בין בכה"ג בין בכה"ד ואם לא הקריבו בבוקר יקטיר בה"ע ועיין במנחות מ"ט דתנא א' סובר דאם לא הקריב בבוקר יקטיר כל המנה בה"ע ובר"מ פ"ג אינו מבואר זה נראה דסובר כרבנן שם דאינו מקטיר רק הפרס בה"ע אף שלא קרב בשחר ובלחם משנה כ"כ והביא שבפה"מ להר"מ כתב להדיא כן והרהמ"ח כאן פוסק דיקריב כל המנה אם לא הקטיר בבוקר וצ"ע שנטה מדעת הר"מ: